אלבום האולפן ה-19 של להקת יס הוא אלבומה האחרון עם הסולן הוותיק ג'ון אנדרסון. מאוכזב קשות מכשלונו המסחרי והביקורתי של 'מגניפיקיישן', החליט אנדרסון להפסיק להקליט עוד עם ההרכב שייסד ב-1968. ואכן, 'מגניפיקיישן' הוא כישלון כמעט בכל מובניו - הלחנים, העיבודים, הביצועים, הטקסטים, ההפקה והקונספט.


לא עזר הרבה לאנדרסון וחבריו תאריך ההוצאה לאור של האלבום: 10 בספטמבר 2001, יום אחד לפני פיגועי 9/11 שזיעזעו את העולם. מגניפיקיישן היה אמור לצאת ב-11/9/01 באמריקה אך האירועים הדרמטיים בניו-יורק ובוושינגטון הובילו לדחיית התאריך ל-4 בדצמבר. חודש אחד בלבד לאחר יציאתו בארצות הברית, התמוטט הלייבל 'ביונד מיוזיק' - ואיתו גם מאמצי השיווק והמכירות של יס במדינה החשובה ביותר בעולם מבחינתה.


מגניפיקיישן הוא מאמץ של קוורטט ללא קלידן: אנדרסון, האו, סקווייר, ווייט - בלי ריק ווייקמן על הסינתים. בשנת 2000 בחרה הרביעייה בתזמורת קלאסית במקום קלידן בעקבות תקרית מביכה עם הקלידן שלהם, איגור קורושב, שהשתכר, הסתבך בתקיפה והטרדה - ופוטר בסוף הסיבוב. חברי יס התכנסו באולפן בסנטה מוניקה וגייסו את המנצח והמעבד האמריקני, לארי גרופה, לכתוב עבורם את העיבודים לתזמורת.


אלבום זה מסמן את הפעם הראשונה שלהקת יס בוחרת לעבוד עם גיבוי תזמורתי מאז אלבומה הבינוני 'טיים אנד אה וורד' מ-1970. כבר אז, העבודה עם התזמורת לא הסתמנה כלהיט גדול, ונדמה שגם הפעם החברים לא למדו את הלקח: להקת רוק, אפילו אם מדובר בהרכב פרוגרסיבי, לא יכולה לסרס את עצמה בעזרת תזמורת - בטח שלא כאשר אין קלידן-רוק בשטח.


להקת יס של 2001, כפי שהיא נשמעת כאן, היא הרכב זקן של אנשים מרוצים מעצמם. קולו של אנדרסון נשמע מצוין אבל הוא תקוע באיזורי הנוחות שלו. הבאס של סקווייר איבד את המתקפה המהירה והחדות של פעם. התיפוף של ווייט הוא צל חיוור ואיטי של ימיו המיוזעים בשנות ה-70. אפילו סטיב האו, ענק הגיטרה של פעם, הוא עכשיו הסבא של עצמו. התוצאה היא עיבודים חמודים לשירים משעממים, כוונות טובות עם תוצאות מרדימות. לא נעים לומר, אבל הרצועה השמינית 'דרימטיים' אכן ראויה לשמה החלומי.


אם מביטים על הפרויקט בתור מחווה של פרידה ממעריצי הלהקה, הרי שמדובר באקורד-סיום נאה ותו לא. מעל 10 קטעיו של האלבום בן ה-60 דקות מרחפת נימה נוסטלגית, מפוייסת, נינוחה מדי. האלבום צף לו לאיטו כמו יאכטה גדולה בפלורידה, משייט על מי מנוחות. שום דבר לא מטריד במיוחד את אנדרסון ושות', ואת הגיטרה החשמלית הזועמת של האו מחליפה רוב הזמן תזמורת סימפונית שמנמנה. בשורה אחת: האלבום הפחות-גרוע של הלהקה מאז 'דרמה' של 1980.


התוצאות של כשלון 'מגניפיקיישן' היו הרסניות עבור אנדרסון בפרט והלהקה בכלל: עשור שלם עבר בלי אלבום אולפן חדש. כאשר יס חזרה עם 'פליי פרום היר' ב-2011 היא זכתה לתגובות של גיחוך ותדהמה. האלבום 'הוון אנד ארת'' מ-2014 כבר ספג התעלמות גורפת משיקולי רחמים גרידא. רבים מן המבקרים ניסו להיות סלחנים כלפי הטוויסט הסימפוני של מגניפיקיישן, וחלק מהמעריצים ניסו לראות את רבע הכוס המלאה. רובם הודו שהאלבום נשמע יפה בהאזנה ראשונה, אך אינו מסוגל לעמוד במבחן ההאזנות החוזרות: קלאסיקה אין כאן, במטותא.

לסיכום, אלבומה המשמעותי האחרון של להקת 'יס' הוא מוסיקה קלאסית לקשישים בנפשם, על גבול הקיטש - מופת של עייפות החומר, נינוחות אמריקאית וניתוק עגום מסצינת הרוק המודרנית. רוח הקרב הפרוגרסיבית נמוגה לה עם הגיל, וכל מה שנשאר זה להתענג על הזכרונות. למרות מספר רגעי יופי חולפים, אין כל חשש להחמיץ את מגניפיקיישן.

הציון: 7/10

 אלבומים מומלצים של יס