 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
אלבומה העשירי של ג'נסיס יצא בסוף מרץ 1980 והצביע על הכיוון החדש של ג'נסיס: להתראות פרוג ואפוסים ארוכים, שלום פופ ומצעדים. זהו ללא ספק אלבום ההתעוררות של פיל קולינס, הסולן וכותב הלהיטים. בשלב זה קולינס החל לכתוב חומרי סולו ספונטניים לגמרי בכוחות עצמו, באולפן ביתי מאולתר. סגנון השירה שלו הפך בטוח, חזק וכריזמטי יותר. זה כבר לא היה קולינס המתופף שבא להציל את ג'נסיס אחרי עזיבת גבריאל. זה היה קולינס חדש, שבא לכבוש את העולם עם 'פייס ווליו', שיצא אחרי 'דיוק', בפברואר 1981.
באנקס וראת'רפורד בדיוק סיימו לעבוד על שני אלבומי הסולו הראשונים שלהם. קולינס בדיוק סיים להודות שלא הצליח למנוע את התפרקות נישואיו לאנדריאה, שחזרה לגור עם משפחתה בקנדה. הסולן הזמין את שני חבריו לביתו בעיירה שאלפורד. האווירה היתה נינוחה למדי, והטריו פצח בג'אמים ארוכים עד שהצליח לגבש את המוסיקה והטקסטים ל'דיוק'.
אחרי חזרות קפדניות בבית 'אולד קרופט' של קולינס, כל החומרים היו מוכנים להקלטה. כך טסו החברים לשוודיה. באולפני פולאר, שהיו בבעלות להקת אבבא, הקליטה ג'נסיס את המוסיקה משיקולי מס בלבד. ערוצי השירה כבר הוקלטו בחשאי בלונדון, מבלי לדווח על כך לרשויות המס בבריטניה. סיבוב ההופעות של 'דיוק' הושק בתחילת מרץ, כשלושה שבועות לפני שהתקליט יצא לחנויות.
מייק ראת'רפורד העריך ב-2007 ש'דיוק' היה אלבום חשוב מאוד, מכיוון שאם הוא לא היה מצליח - הלהקה לא היתה שורדת. ראת'רפורד גם נתן קרדיט משמעותי ליכולת הכתיבה המשופרת של קולינס, שהיה היחיד מבין השלושה שידע לכתוב שירים קצרים בצורה נגישה. "מבחינתי, זו היתה הפעם הראשונה שבה נשמענו טוב בתקליט", הצהיר קולינס בדיעבד. גם טוני באנקס ציין ש'דיוק' הוא אחד מטובי אלבומיה של ג'נסיס.
במבחן הזמן, 'דיוק' הותיר אחריו כמה יצירות חשובות למדי בקטלוג של ג'נסיס: 'טרן איט און אגן' (Turn it on Again) המהיר והקצבי, הרצועה שפתחה את הצד השני של תקליט הויניל (בדיסק: טראק 7) הפך לפריט מבוקש בהופעותיה של ג'נסיס בשנות ה-80 וה-90, עד סיבוב ההופעות האחרון של ג'נסיס ב-2007. הקטע שפתח את האלבום, 'ביהיינד דה ליינז' (Behind the Lines), הפך שימושי ומלהיב על הבמה. וכמובן הלהיט החביב 'מיסאנדרסטנדינג' (Misunderstanding), בהשראת הביץ' בויז, סייע ל'דיוק' להמריא אל המקום הראשון במצעד הבריטי, לראשונה בתולדות ג'נסיס - אך בהחלט לא בפעם האחרונה.
במישור הפרוגרסיבי, זה שאינו מתחשב במדדים מסחריים, חשוב לציין את היצירה דאצ'ס (Duchess): הטקסט מספר על עלייתה ונפילתה של זמרת על ציר הזמן, ומדבר לא רק על אכזריותו של הקהל, אלא גם אומר משהו על ג'נסיס עצמה. דאצ'ס, אחד מהשירים האהובים ביותר על טוני באנקס, מדבר על התקופה הבתולית בחייו של האמן, שבה המוסיקה חשובה יותר מכל דבר אחר; אחריה, תקופת המאבק בסיבובי ההופעות המפרכים, שאותה שרדו רק מעטים; תקופת התהילה וההערצה, שבה הקהל דרש עוד ועוד; והאפילוג העצוב, בו הקהל מתעייף ומראה לאמן את הדרך החוצה. גרסת האלבום של דאצ'ס ארוכה למדי (6:40) כי השיר מתחיל למעשה רק בתזמון 2:22, לאחר פתיחה ארוכה וסבלנית מן המצופה; גרסת הסינגל קוצרה, כמתבקש, ל-4:21. קולינס הכניס לדאצ'ס את מכונת התופים הפרימיטיבית שלו, לראשונה בתולדות ג'נסיס - בהחלט אחד מסימני האייטיז.
באנקס וראת'רפורד בדיוק סיימו לעבוד על שני אלבומי הסולו הראשונים שלהם. קולינס בדיוק סיים להודות שלא הצליח למנוע את התפרקות נישואיו לאנדריאה, שחזרה לגור עם משפחתה בקנדה. הסולן הזמין את שני חבריו לביתו בעיירה שאלפורד. האווירה היתה נינוחה למדי, והטריו פצח בג'אמים ארוכים עד שהצליח לגבש את המוסיקה והטקסטים ל'דיוק'.
אחרי חזרות קפדניות בבית 'אולד קרופט' של קולינס, כל החומרים היו מוכנים להקלטה. כך טסו החברים לשוודיה. באולפני פולאר, שהיו בבעלות להקת אבבא, הקליטה ג'נסיס את המוסיקה משיקולי מס בלבד. ערוצי השירה כבר הוקלטו בחשאי בלונדון, מבלי לדווח על כך לרשויות המס בבריטניה. סיבוב ההופעות של 'דיוק' הושק בתחילת מרץ, כשלושה שבועות לפני שהתקליט יצא לחנויות.
מייק ראת'רפורד העריך ב-2007 ש'דיוק' היה אלבום חשוב מאוד, מכיוון שאם הוא לא היה מצליח - הלהקה לא היתה שורדת. ראת'רפורד גם נתן קרדיט משמעותי ליכולת הכתיבה המשופרת של קולינס, שהיה היחיד מבין השלושה שידע לכתוב שירים קצרים בצורה נגישה. "מבחינתי, זו היתה הפעם הראשונה שבה נשמענו טוב בתקליט", הצהיר קולינס בדיעבד. גם טוני באנקס ציין ש'דיוק' הוא אחד מטובי אלבומיה של ג'נסיס.
במבחן הזמן, 'דיוק' הותיר אחריו כמה יצירות חשובות למדי בקטלוג של ג'נסיס: 'טרן איט און אגן' (Turn it on Again) המהיר והקצבי, הרצועה שפתחה את הצד השני של תקליט הויניל (בדיסק: טראק 7) הפך לפריט מבוקש בהופעותיה של ג'נסיס בשנות ה-80 וה-90, עד סיבוב ההופעות האחרון של ג'נסיס ב-2007. הקטע שפתח את האלבום, 'ביהיינד דה ליינז' (Behind the Lines), הפך שימושי ומלהיב על הבמה. וכמובן הלהיט החביב 'מיסאנדרסטנדינג' (Misunderstanding), בהשראת הביץ' בויז, סייע ל'דיוק' להמריא אל המקום הראשון במצעד הבריטי, לראשונה בתולדות ג'נסיס - אך בהחלט לא בפעם האחרונה.
במישור הפרוגרסיבי, זה שאינו מתחשב במדדים מסחריים, חשוב לציין את היצירה דאצ'ס (Duchess): הטקסט מספר על עלייתה ונפילתה של זמרת על ציר הזמן, ומדבר לא רק על אכזריותו של הקהל, אלא גם אומר משהו על ג'נסיס עצמה. דאצ'ס, אחד מהשירים האהובים ביותר על טוני באנקס, מדבר על התקופה הבתולית בחייו של האמן, שבה המוסיקה חשובה יותר מכל דבר אחר; אחריה, תקופת המאבק בסיבובי ההופעות המפרכים, שאותה שרדו רק מעטים; תקופת התהילה וההערצה, שבה הקהל דרש עוד ועוד; והאפילוג העצוב, בו הקהל מתעייף ומראה לאמן את הדרך החוצה. גרסת האלבום של דאצ'ס ארוכה למדי (6:40) כי השיר מתחיל למעשה רק בתזמון 2:22, לאחר פתיחה ארוכה וסבלנית מן המצופה; גרסת הסינגל קוצרה, כמתבקש, ל-4:21. קולינס הכניס לדאצ'ס את מכונת התופים הפרימיטיבית שלו, לראשונה בתולדות ג'נסיס - בהחלט אחד מסימני האייטיז.
ג'נסיס מודל 1980
קולינס, ראת'רפורד, באנקס
רק מעטים מחובבי ג'נסיס, שרכשו את 'דיוק' ואהבו אותו, ידעו כי האלבום היה אמור להיות מחולק לשניים: 'סוויטת דיוק' נכתבה במשותף על ידי השלושה והיתה אמורה להתפרש על פני צד שלם, קצת כמו סאפר'ס רדי מהאלבום פוקסטרוט. הרצועות שתוכננו לאפוס זה היו 'ביהיינד דה ליינס', 'דאצ'ס', 'גייד ווקל', 'טרן איט און אגן', 'דיוק'ס טראוולס' ו'דיוק'ס אנד'. במהלך הפקת האלבום הוחלט לוותר על קונספט הרצועה הארוכה, כנראה מסיבות מסחריות-שיווקיות. כך התפרקה הסוויטה השאפתנית לרצועות בודדות, נגיסי-רוק נוחים לעיכול, שידור וניגון. שאר הקטעים באלבום הם למעשה יצירות פרטיות של כל אחד מהשלושה, לאחר שהוסכם בין טוני, מייק ופיל שכל אחד תורם שני שירים ל'דיוק'.
אחת מתופעות הלוואי של השינוי המבני שחל באלבום היא הנוכחות המפתיעה של שני קטעים אינסטרומנטליים בסופו של האלבום: טיולי הדוכס וסופו של הדוכס (Duke's Travels, Duke's End). בסיבוב ההופעות של 1980 ניגנה ג'נסיס את 'סוויטת דיוק' המלאה, על ששת קטעיה, לפי הסדר הנכון. אך עם השנים גילו חברי הלהקה ששני הקטעים הללו, לאחר ניתוקם מן האפוס המחייב, נוחים מאוד לסיומי הופעות, ממש כפי ש'לוס אנדוס' שימש כ'גראנד-פינאלה' אפקטיבי ביותר.
בשני הקטעים המסיימים הללו נפרדה ג'נסיס הכל-כך-בריטית של טוני באנקס ומייקל ראת'רפורד משנות השבעים. היא בחרה להיכנס לעשור חדש שכולו עמד בסימן קולו, נוכחותו וכתיבתו הפרו-אמריקנית הלוהטת של פיל קולינס, הכוכב הענק שהעריץ את אמני הלייבל 'טאמלה מוטאון' מהעיר דטרויט, מישיגן. הנערים האידיאליסטיים עם השיער הארוך מהעשור הקודם גילו שהגיע הזמן להתפרנס כהלכה, לגדל ילדים מתבגרים ולממן הסכמי גירושין.
מבחינה מוסיקלית, 'דיוק' מאופיין בירידת מעמדן של הגיטרות החשמליות בתוך המיקס. מייק כמעט ולא מורגש ברוב דקותיו של 'דיוק'. טוני באנקס התמקד כמעט לגמרי בפסנתר חשמלי מסוג ימאהה סי-פי שמונים (Yamaha CP-80) ומיעט בסולואים ארוכים. רק ביצירה 'דיוק'ס טראוולס' ניתנת לבאנקס האפשרות להפגין את הוירטואוזיות שלו, וב-14 השניות האחרונות שלה הכניס טוני מחווה קלידנית קצרה לאלבום הבכורה של קינג קרימזון (אין דה קורט), לפני ההתפרצות הדרמטית של דיוק'ס אנד.
גרסת הרימסטר האחרונה של 'דיוק' מ-2007 שיפרה באופן משמעותי את הסאונד של האלבום, והיא עדיפה בבירור על פני הדיסק שיצא ב-1994. קיימת גם גרסת סראונד 5.1 עם ראיונות וידאו וקטעים מהופעות. הגרסאות החדשות לא כללו שני שירים 'אבודים' שהופצו כ'בי-סיידס' (B-Sides) ונשכחו כמעט לחלוטין: הבלאדה הרומנטית 'אופן דור' (Open Door) שכתב ראת'רפוד, והיצירה הג'נסיסאית המוחמצת 'אווידנס אוף אוטום' (Evidence of Autumn) של באנקס, שכדאי להאזין למלוא 5 דקותיה. אם היו שני הקטעים האלה נכללים בגרסאות הדיגיטליות החדשות, היה אורכו המלא של האלבום מגיע ל-64 דקות מכובדות.
איור העטיפה מאת הצרפתי ליונל קוקלן מציג את דמותו השמנמנה של אלברט, בורגני בחליפה ירוקה עם ראש קטן המביט דרך החלון אל הירח. דמותו של אלברט כיכבה בספר איורים פרי עטו של קוקלן, שיצא לאור ב-1979. האיור של 'דיוק' היה אופייני לקו החדש והידידותי של ג'נסיס, שעזר ללהקה לכבוש את תחנות הרדיו והטלוויזיה, להפוך למותג ריקודים והפעלות 'לכל המשפחה' ולמלא אצטדיונים באנשים מן היישוב. אחרי 'דיוק' המשיכה ג'נסיס להרחיב את קהל היעד שלה, למחוק בהדרגה את המורשת הפרוגרסיבית של הסבנטיז, ולהתמקד בעיצוב שירים קצרים ונוחים, בהתאם לדרישות המחמירות של תעשיית המוזיקה, תחנת אם-טי-וי (MTV) ועורכי הפלייליסטים ברדיו.
אחת מתופעות הלוואי של השינוי המבני שחל באלבום היא הנוכחות המפתיעה של שני קטעים אינסטרומנטליים בסופו של האלבום: טיולי הדוכס וסופו של הדוכס (Duke's Travels, Duke's End). בסיבוב ההופעות של 1980 ניגנה ג'נסיס את 'סוויטת דיוק' המלאה, על ששת קטעיה, לפי הסדר הנכון. אך עם השנים גילו חברי הלהקה ששני הקטעים הללו, לאחר ניתוקם מן האפוס המחייב, נוחים מאוד לסיומי הופעות, ממש כפי ש'לוס אנדוס' שימש כ'גראנד-פינאלה' אפקטיבי ביותר.
בשני הקטעים המסיימים הללו נפרדה ג'נסיס הכל-כך-בריטית של טוני באנקס ומייקל ראת'רפורד משנות השבעים. היא בחרה להיכנס לעשור חדש שכולו עמד בסימן קולו, נוכחותו וכתיבתו הפרו-אמריקנית הלוהטת של פיל קולינס, הכוכב הענק שהעריץ את אמני הלייבל 'טאמלה מוטאון' מהעיר דטרויט, מישיגן. הנערים האידיאליסטיים עם השיער הארוך מהעשור הקודם גילו שהגיע הזמן להתפרנס כהלכה, לגדל ילדים מתבגרים ולממן הסכמי גירושין.
מבחינה מוסיקלית, 'דיוק' מאופיין בירידת מעמדן של הגיטרות החשמליות בתוך המיקס. מייק כמעט ולא מורגש ברוב דקותיו של 'דיוק'. טוני באנקס התמקד כמעט לגמרי בפסנתר חשמלי מסוג ימאהה סי-פי שמונים (Yamaha CP-80) ומיעט בסולואים ארוכים. רק ביצירה 'דיוק'ס טראוולס' ניתנת לבאנקס האפשרות להפגין את הוירטואוזיות שלו, וב-14 השניות האחרונות שלה הכניס טוני מחווה קלידנית קצרה לאלבום הבכורה של קינג קרימזון (אין דה קורט), לפני ההתפרצות הדרמטית של דיוק'ס אנד.
גרסת הרימסטר האחרונה של 'דיוק' מ-2007 שיפרה באופן משמעותי את הסאונד של האלבום, והיא עדיפה בבירור על פני הדיסק שיצא ב-1994. קיימת גם גרסת סראונד 5.1 עם ראיונות וידאו וקטעים מהופעות. הגרסאות החדשות לא כללו שני שירים 'אבודים' שהופצו כ'בי-סיידס' (B-Sides) ונשכחו כמעט לחלוטין: הבלאדה הרומנטית 'אופן דור' (Open Door) שכתב ראת'רפוד, והיצירה הג'נסיסאית המוחמצת 'אווידנס אוף אוטום' (Evidence of Autumn) של באנקס, שכדאי להאזין למלוא 5 דקותיה. אם היו שני הקטעים האלה נכללים בגרסאות הדיגיטליות החדשות, היה אורכו המלא של האלבום מגיע ל-64 דקות מכובדות.
איור העטיפה מאת הצרפתי ליונל קוקלן מציג את דמותו השמנמנה של אלברט, בורגני בחליפה ירוקה עם ראש קטן המביט דרך החלון אל הירח. דמותו של אלברט כיכבה בספר איורים פרי עטו של קוקלן, שיצא לאור ב-1979. האיור של 'דיוק' היה אופייני לקו החדש והידידותי של ג'נסיס, שעזר ללהקה לכבוש את תחנות הרדיו והטלוויזיה, להפוך למותג ריקודים והפעלות 'לכל המשפחה' ולמלא אצטדיונים באנשים מן היישוב. אחרי 'דיוק' המשיכה ג'נסיס להרחיב את קהל היעד שלה, למחוק בהדרגה את המורשת הפרוגרסיבית של הסבנטיז, ולהתמקד בעיצוב שירים קצרים ונוחים, בהתאם לדרישות המחמירות של תעשיית המוזיקה, תחנת אם-טי-וי (MTV) ועורכי הפלייליסטים ברדיו.
לסיכום, 'דיוק' של ג'נסיס הוא אלבום מאכזב לשוחרי המוסיקה המתקדמת, אך מוצר חביב לכל השאר. שתי הרצועות שיעוררו עניין מיוחד בקרב פרוגרים הם הדוכסית ומסעות הדוכס. שאר החומרים פונים לקהל הרחב, אינם מזיקים לסביבה אך שונים מאוד ממורשתם של פיטר גבריאל וסטיב האקט. גרסת הדיוידי המשופרת והמורחבת של 2007 סייעה להפוך את 'דיוק' לאלבום שכדאי לבדוק, למרות מגבלותיו המהותיות.
הציון: 8/10
