יצירות מופת הן חיות נדירות. פעם בכמה שנים נוחתת עלינו הברקה מונומנטלית כמו 'איי דרופ אוף לייט' (טיפת אור) של להקת אול טראפס און ארת' (כל מלכודות העולם). האלבום השוודי המדהים הזה התרסק על קהילת הפרוג הבינלאומית כמו מטאור ויצר גל-הדף. שלושה מחברי להקת אנגלגארד, בהובלת יוהאן בראנד, צירפו את הזמרת מירנדה ברנאד (הבת של יוהאן) ומספר מוסיקאים רציניים ומוכשרים נוספים. התוצאה - מאסטרפיס מוסיקלי ברמה האמנותית הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת.


אפשר ממש להתגורר בתוך האלבום הזה. זהו ארמון גותי נטוש, שדלתו הראשית פתוחה לרווחה. אפשר לשוטט בו בלילות ולהתפעל מן האדריכלות המוסיקלית המשובחת, ההקפדה הנדירה על כל פרט אדריכלי, הביצועים רבי-ההשראה והמדויקים, תשומת הלב לסאונד טבעי ואנלוגי - והתרחקות מכוונת מכל סממן של תיעוש, דיגיטציה, ניכור ומיסחור. יוהאן בראנד הוא ה'מאסטרמיינד' מאחורי הפרויקט, בסיוע אינטליגנטי של הקלידן הקלאסי תומאס יונסון. עבודת התופים של אריק המרסטרום היא מלאכת מחשבת של רגישות, וירטואוזיות, רב-כליות, דינמיקה ועדינות.


בהאזנות ראשונות מוצא את עצמו המאזין, באופן טבעי, משווה את אלבום הבכורה של אול טראפס און ארת' ללהקת-המוצא שלו, לכאורה - אנגלגארד. ככל שעובר הזמן אפשר להבין שמדובר בהשוואה נסלחת, אך לא מוצלחת. הסאונד האורגני אולי דומה, בוודאי ברמה שיטחית, וחלק מן המלודיות מזכיר במעט את הפולק הסקנדינבי של אנגלגארד; אבל במהותו העמוקה, זהו אלבום מגוון יותר, קודר יותר ורוב הזמן אפילו מעניין יותר.


איור העטיפה המלנכולי מכניס את המאזין לאווירה הנכונה: האדם החי, נטוע באדמה, שולח ענפים אל השמיים ונהנה מטיפה של אור - בעוד מתחתיו קבורים המתים, מעוותים, מעונים, עירומים. היצירה הראשונה, הנושאת את שם הלהקה, היא 18 דקות של אימה, פאר, הוד והדר: רוק מתקדם מאתגר, רב-תפניות, בלתי צפוי לחלוטין, דרמטי ומלא-חיים. כמו פואמה סימפונית, היצירה נעה בגלים בין מצבי-רוח משתנים, תוך שהיא מסרבת להיכנע לתבניות שחוקות כמו בית, פזמון או פיתוח לינארי של מוטיבים. יצירות כאלו נכתבות לאט, בפרך ובעמל, ורק מעטים מוכנים להתמודד עם גודל משימת הלחנתן.





היצירה השנייה באלבום, 'מאגמטיק וורנינג' (אזהרה מגמאטית) באורך 16 דקות, אמנם רומזת להשפעות הצרפתיות של להקת 'מאגמה' (Magma) אך לרגע לא נשמעת מועתקת או רדודה. כן, יש כאן ג'אז-פיוז'ן אבל במינונים נמוכים ובלי לפגוע במתח או לבזבז זמן יקר על אילתורי-אגו. מקהלת מירנדה משייטת על פני גלים של מלוטרון, פוגשת במרימבה ובויבראפון; מחלקת כלי הנשיפה כוללת בין השאר קלרינט באס, חצוצרה ופלוגלהורן, סקסופון וחליל-צד; פסנתר כנף מצייר ציורים ביחד עם פנדר רודז, מוג וויאג'ר, בס ריקנבקר, מוג טאורוס ושלל גיבסונים משנות ה-70. זוהי חגיגת וינטג' אורגנית, הרמונית ורב-שכבתית, בו-זמנית מפחידה ונעימה לאוזן, ההיפך הגמור מהסאונדים המעובדים והמתוכנתים של מחשבי שנות האלפיים: הכל כאן נעשה במלאכת-יד, בלי דגימות וקיצורי-דרך.




היצירה השלישית באלבום, 'אומן' (אות, סימן לבאות) היא אולי האימפרסיוניסטית, הקולנועית והחופשית ביותר באלבום. האנסמבל השוודי מנצל בוירטואוזיות כל מיומנות מוסיקלית וטכנית אפשרית, ומשבץ בתבונה את המוסיקאים האורחים כדי ליצור תבניות מגוונות וחדשות לאורך כל 13 דקותיו. התוצאה מפותלת, מחוכמת ואף פעם לא נופלת לנוסחאות. היצירה הרביעית, 'פרסט סטפ' (צעד ראשון) היא רק קטע-מעבר מרגיע באורך 2 דקות.


היצירה החמישית והאחרונה באלבום, 'בורטגלומד גארדרד' (חוות נשכחות) סוגרת את האלבום ב-14 דקות נוספות של תהייה פילוסופית על-זמנית. היצירה מתפתחת בסבלנות רבה, ואינה מתמסרת במהירות. יש לה איכויות פנורמיות של מסע בזמן. הליריקה, המושרת במקור בשפה השוודית, תורגמה עבורכם כאן:




יוהאן בראנד, בסיסט מוכשר להחריד, מציין בתור רפרנס ומקורות השראה ישירים את האמנים והזרמים הבאים: קינג קרימזון, גובלין, מאגמה, סצינת קנטרברי ומלחין הפסקולים האיטלקי המהולל, אניו מוריקונה. כל אלו הם אילנות מוסיקליים גבוהים להיתלות בהם, אבל ההשוואה אינה מופרכת - בראנד למד את המאסטרים והשלים את התואר שלו בהצטיינות. לכן לא פלא שהאלבום הבלתי-מסחרי הזה, שיצא ב-16 בנובמבר 2018, קיבל ציונים מעולים, נכנס בשיא המהירות לפסגת מצעדי סיכום השנה, ואף הוכתר ע"י רבים וטובים כאחד מאלבומי הפרוג הטובים ביותר של כל הזמנים, לא פחות ולא יותר.


רוב הלהקות בעולם בוחרות להוציא אלבום בינוני-טוב אחד בשנה או שנתיים. להקת אול טראפס און ארת' בחרה לעבוד קשה מאוד, במשך תקופה של כ-5 שנים (!), על אלבום אקלקטי, מושקע ברמות על-אנושית, שאפתני ותובעני מעצמו וממאזיניו, כזה שידהים ויפליא את העולם. במבחן התוצאה, זהו אכן הישג נדיר ביותר שאליו יאזינו רק מעטים, המשוגעים-לדבר. אם זכיתם להאזין לאלבום זה במלואו פעמים רבות, הנכם אנשים בני-מזל. תערוכה של מעדנים מוסיקליים מורכבים ממתינה לכם, מהטובים שיצרה התרבות המערבית ב-50 השנים האחרונות.

לסיכום, חיכינו שנים לאלבום כזה - והוא הגיע, בלי שציפינו. טיפת האור של כל מלכודות העולם היא אלבום חובה לרכישה, האזנה אובססיבית והנאה לחודשים ארוכים. זוהי יצירה יוצאת מן הכלל, חריגה לטובה, אמיצה מאוד, מפתיעה לאורך כל הדרך ומעמיקה עד מאוד; בשבילה, בהחלט שווה לחיות על פני כדור הארץ עם צמד אוזניים.

הציון: 10/10

 אלבומים דומים באותה רמה