עלייתו ונפילתו של הרוק המתקדם

לידה, הצלחה, דעיכה

סיפורו של הרוק המתקדם עצוב למדי. מבחינה היסטורית, אפשר לומר כי הרוק המתקדם בשיאו הצליח ליצור שילוב חסר-תקדים בין אמנות רצינית, בעלת מטרות ויעדים, ופופולריות עצומה של קהל אוהד בארצות רבות ברחבי העולם. אך כפי שקורה לעיתים בהיסטוריה של האמנות, תהליכים היסטוריים שליליים יכולים להכחיד מורשת שלמה ומפוארת.


רוק מתקדם דורש האזנה מרוכזת. לא מדובר במוסיקה קלה שאפשר לשים 'ברקע' או כמוסיקת-מעליות. אותה תשומת-לב הנדרשת מהמאזין כדי להבין סימפוניה קלאסית נחוצה כדי לרדת לעומקה של יצירת רוק מתקדם חשובה. היוצרים ידעו את זה ולא נכנעו ללחצי חברות התקליטים, שהראו מצידן בורות מדהימה באשר להעדפות הקהל ויכולתו האינטלקטואלית. חברות התקליטים לא האמינו ברוק המתקדם בתחילת דרכו. רק כשהקהל אמר את דברו הם הסכימו, בלית-ברירה, לטפח את היוצרים החדשים.


הרוק המתקדם נולד בעיר לונדון, שנת 1966. הבירה האנגלית היתה אז מוקד עלייה-לרגל של כל מוסיקאי הרוק בעולם. התסיסה העצומה של הרוקנרול במקום הביאה את העילית של המוסיקאים לפתח את השלב הבא באבולוציה של הרוק. בריטניה כולה החלה להראות סימני התאוששות כלכליים, לאחר מצוקת שנות החמישים והטראומה של מלחמת העולם השנייה. ה'ביטלס' פרצו באמריקה, ותעשיית המוסיקה הבריטית נכנסה לסיחרור.

מודי בלוז

פינק פלויד

חלק ממוסיקאי הרוק המתקדם באו מתחום הג'אז, חלקם בעלי הכשרה קלאסית ארוכת-שנים. הם ידעו יותר מארבעה אקורדים: הם הכירו את הבארוק של באך, את הסימפוניות של בטהובן, את האופרות של וואגנר ואת העיבודים המודרניים של סטרווינסקי. הם לא רצו רק לכתוב שירים: הם רצו לכתוב יצירות של ממש, קומפוזיציות רחבות-יריעה. הם רצו לעשות "אמנות לשם האמנות" - ולא לכתוב שירי מחאה או בלדות רומנטיות.


המוסיקה הפסיכדלית ("פסיכדליה") פתחה את האוזניים של התקופה. סמי LSD גרמו למוסיקאים לשבור את הגבולות התודעתיים שהכירו קודם. ה'מודי בלוז' היו הראשונים ששילבו רוק עם מוסיקה סימפונית עוד בשנת 1967 (Days of Future Passed). פינק פלויד, באלבומם הראשון 'Piper at the gates of dawn' עשו צעדים ראשונים בעולם הפסיכדלי והחלו להתפתח לכיוון הרוק המתקדם, עם אלבומים ארוכים ומחושבים-היטב.


סצינת הרוק המתקדם החלה להתגבש בשנת 1970 לערך, בה הגיעו לבשלות להקות חשובות רבות כמו קינג קרימזון, סופט מאשין, יס, גונג, ג'טרו טאל, ג'נסיס, אמרסון לייק פאלמר ורבים נוספים. המכירות היו טובות, הכלכלה הבריטית היתה יציבה, הביקוש להופעות באנגליה היה מרשים ותעשיית המוסיקה עוד לא נכנעה לדרישות הרדיו הממוסחר.


העיתונות הבריטית קידמה בברכה את הרוק המתקדם. הסגנון היה אופנתי. בזכות חשיפה נכונה וחוסר-הציניות של המדיה האנגלית, הצליחו תקליטים קשים להאזנה להיכנס למצעדי המכירות ולזכות באהדת הקהל הרחב. רשת בי-בי-סי טיפחה אמנים בעלי גישה מוסיקלית מתוחכמת, ואירחה אותם באולפני הרדיו והטלוויזיה המודרניים שלה. המחתרת הלונדונית שאבה מוסיקאים מעולים מכל רחבי אירופה: צרפת, גרמניה, הולנד, איטליה - מדינות אלו תרמו רבות להתפתחותה של סצינה כלל-אירופאית.


ההצלחה היתה קונטיננטלית בלבד, עד שבתחילת שנות השבעים החלו כמה מלהקות לחצות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחרוש את ארצות הברית. הקהל האמריקני, שהיה מעט המום בתחילה, הצליח בסופו של דבר לאמץ לחיקו את הרוק המתקדם. היום מחלקים ותיקי המוסיקאים של התקופה את זמנם בין המולדת האירופאית והביקוש העצום של האמריקנים. כמחצית מכלל מכירות האלבומים מרוכז עדיין בארה"ב ובקנדה.


זו היתה תקופה משונה: אלבום כמו 'טיובלר בלס' של מייק אולדפילד, יצירה אינסטרומנטלית לחלוטין, המורכבת משתי יצירות באורך עשרים דקות, הפכה ללהיט בינלאומי. סימפוניית רוק ארוכה של להקת 'יס' בעלת השם המשונה 'סיפורים מאוקיינוסים טופוגרפיים' הצליחה לחדור לקהל-יעד רחב. התקליט 'הצד האפל של הירח' של פינק פלויד לא הפסיק להימכר כמו לחמניות חמות, למרות שהיה מלנכולי, ביקורתי ומהפכני בגישתו למוסיקה פופולרית.


הרוק המתקדם זכה לתור-זהב קצר בין השנים 1970 ועד 1975 לערך. האמנים לא הרוויחו הרבה, אבל הופיעו ללא הפסקה ברוב ערי המערב, הוציאו תקליטים רבים שהפכו לקלאסיקה וזכו ליחס סביר מצד חברות התקליטים. אבל כל זה לא נמשך זמן רב. משבר האנרגיה (סביב אימברגו הנפט הערבי) שהחל להתפתח בשנת 1973 נתן את אותותיו על הכלכלה העולמית -- משבר כלכלי וחברתי עמוק החל להתפתח במדינות המערב, והשפיע באופן מיידי על תעשיית המוסיקה.


חברות המוסיקה הגדולות (ובראשן EMI באנגליה) נקלעו לקשיים פיננסיים, ולא רצה להזרים תקציבים לאלבומים שלא יביאו מכירות גבוהות באופן מיידי. "הגל החדש" (New Wave) ששטף את אירופה ואת ניו-יורק באמצע שנות השבעים משך את השטיח מתחת לרגליהם המופתעות של להקות ה'פרוגרסיב'. מנהלי חברות התקליטים מיהרו לזהות את הדבר הבא וסגרו את ברז הכסף לרוק המתקדם.

סקס פיסטולס

ראמונז

ה"פאנק-רוק" (Punk Rock), ששיגע את בריטניה לאחר שנולד מתוך מהפיכה חברתית ממשית, תקף חזיתית את כל מה שייצג הרוק המתקדם: עושר כלכלי, תחכום, מורכבות, התנשאות, אליטיזם, נאיביות, אופטימיות, ניתוק מן מעמד הפועלים האנגלי. התקשורת הבריטית, בנסיון נושא להישאר רלוונטית ולא לאבד את 'תמיכת הרחוב', התנכרה לאמנים אותה העריצה וסירבה לקדם אותם. ה'פרוג' נותר פצוע בשטח, לגמרי לבדו.


עד היום רודף הבוז של מהפיכת הפאנק את אמני הרוק המתקדם. הם הואשמו בהתנתקות מן העם, בשילוב לא-קדוש של מוסיקה אירופאית 'רקובה' עם מסורת הרוק ה'טהור'. הם קיבלו תדמית של אריסטוקרטים, רכרוכיים, 'פילוסופים' הוזים. מוסיקאים פרוגרסיביים ניסו להגן על עצמם, אך מהר מאוד הבינו שהסיפור נגמר.


גם ה'דיסקו' (Disco) לא עשה טוב לוירטואוזים של עולם הרוק המתקדם. יצירות של עשרים דקות לא הולכות טוב עם רחבת הריקודים השכונתית. רבות מהלהקות, שהיו שבריריות ביותר, התפרקו במהירות או 'מכרו את נשמתם לשטן' כשחזרו בתשובה אל הזרם המרכזי של הפופ, בנסיון נואש להישאר רלוונטיים ולהמשיך להתפרנס בכבוד.


להקות כמו ג'נסיס, אלקטריק לייט אורקסטרה, פורינר, אסיה, קנזס וסופרטרמפ הצליחו לשרוד את המעבר אל הזרם המרכזי. להקות אחרות כמו קינג קרימזון, יס, אמרסון לייק אנד פאלמר, ג'נטל ג'איינט פשוט לא החזיקו מעמד ונקלעו למשבר-זהות עמוק. חלקן חזרו בתצורות אחרות בשנות השמונים, חלקן דעכו, חלקן נעלמו.


בתחילת שנות השמונים לא נשאר כמעט שריד לגדולתו של הרוק המתקדם. למרבה המזל, עידן הקומפקט-דיסק נתן לקלאסיקות הגדולות את המגיע להן ושיחזר את הצליל המפואר של התקליטים שיצרו צליל חדש לחלוטין. הנוסטלגיה של המעריצים, שהתבגרו אך נותרו קהל צרכני שיש להתחשב בו, החזיר את הלהקות אל האולמות וממשיך לפרנס את חלקן עד היום.


בזכות האינטרנט, הטכנולוגיה הדיגיטלית, תוכנות שיתוף קבצים וכוחם של מליוני מעריצים בכל רחבי אירופה, ארצות הברית ובדרום-אמריקה, הצליח הרוק המתקדם לקום מן ההריסות ולשחזר את ימיו הטובים כמקדם. הוא איבד את מעמדו כזרם מוביל ופורץ-דרך לטובת סגנונות כמו מוסיקה אלקטרונית, רוק כבד וטראנס, אבל לפחות החזיר לעצמו את אהבת הקהל: מאות להקות פרוגרסיביות פועלות כיום, מפיקות אלבומים ומופיעות מול קהל נלהב. פסטיבלי פרוג-רוק כמו 'נירפסט' מפיצים את הבשורה. רדיו רוק מתקדם משודר ללא הפסקה. יש מקום להיות אופטימי.