|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
|
|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
מה זה רוק מתקדםכאשר מדברים באופן עקרוני על רוק מתקדם (Progressive Rock, 'פרוגרסיב רוק', 'פרוג-רוק' או בקיצור 'פרוגרסיב' או פשוט 'פרוג') מתכוונים לשילוב של כלים והרכבים חשמליים עם השפעות אירופאיות-קלאסיות, תוך שימת דגש על מורכבות מלודית והרמונית, עיבודים מתוחכמים ויצירות ארוכות. מילים נרדפות וכינויים נוספים למונח הבעייתי 'רוק מתקדם': 'ארט-רוק' (Art-Rock), 'סימפוניק-רוק' (Symphonic Rock) או בקיצור, הנהוג בעיקר בצפון-מערב אירופה: 'סימפו' (Sympho). הסגנון הייחודי צמח באנגליה (בעיקר בלונדון), במחצית השנייה של שנות השישים, אחת התקופות האופטימיות ביותר במאה העשרים. עד אותה תקופה, הרוקנרול היה בעיקר מוסיקת ריקודים. הזרם המתקדם החל כפיתוח ההרפתקנות המוסיקלית של המהפיכה הפסיכדלית (המבוססת על סמים משבשי-תודעה כמו LSD), והמשיך לשלב בתוכו זרמים רבים ומגוונים, בעיקר מוסיקה קלאסית. מה שהחל כפטנט בריטי, התפשט במהירות לכל אירופה (בעיקר איטליה, צרפת וגרמניה) ומשם חצה את האוקיינוס גם לארה"ב.
 מודי בלוז - 1967 העיקרון האסטרטגי של הרוק המתקדם היה פשוט: רוק יכול להיות אמנות גבוהה ומכובדת המשמשת להאזנה, ולא כלי למטרות הרקדה. הטקטיקה: פריצה מחושבת ומתוכננת של גבולות המוסיקה הבידורית והפופולרית, סירוב עקרוני להסתמך על קלישאות מסחריות, התנתקות הדרגתית ממורשת הבלוז והנשמה השחורה של הרוקנרול, עירבוב בין מוסיקה שנחשבה "גבוהה", "אליטיסטית", "אינטלקטואלית" ו"כבדה" עם מוסיקה שנחשבה "נמוכה", "עממית" ו"קלה". כך נפגש באך עם דיפ פרפל, מוצרט עם הנדריקס, יס עם סיבליוס, בטהובן עם סינתיסייזר, צ'ייקובסקי עם באס-תופים, סטרווינסקי חטף דיסטורשן, בארטוק התחתן עם פרוג-מטאל. הרוק המתקדם, למרות היותו תוצר של שנות השישים המאוחרות, מזוהה עד היום עם שנות השבעים. הוא הושפע עמוקות ממדע בדיוני, הנחיתה על הירח, ספרות ופילוסופיה מודרנית, תחילתה של הגלובליזציה, רב-תרבותיות, אוטופיזם ופציפיזם, סמי הזייה פסיכדליים, מיתולוגיה והיסטוריה. להקות הצמרת של הרוק המתקדם הורכבו, רובן ככולן, ממוסיקאים וירטואוזיים בעלי יכולת עיבוד ואלתור יוצאי-דופן, חלקם בעלי הכשרה קלאסית פורמלית.
 אחד האלבומים שפרצו את הדרך עבור הרוק המתקדם באנגליה Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band 1967 בהסטוריה הקצרה של הרוקנרול היה הרוק המתקדם שלב הגיוני ואורגני בהתקדמות ההדרגתית-לכאורה של מוסיקת הרוק, מן השוליים אל המרכז. לאחר 'הפלישה הבריטית' של 1964-1966, העולם הפנה את אוזנו אל המתרחש באנגליה. בזכות שני התקליטים הגדולים ביותר של הביטלס, "סרג'נט פפר" ו"אבי רואד", עולם הרוק היה מוכן לעלות מדרגה. השאיפה המוצהרת של מוסיקאי רוק מתקדם היתה למרוד בתרבות המצעדים הקלוקלת, ולהוציא את הרוק מהעילגות שאפיינה אותו: להתחבר למורשת המוסיקלית העשירה של אירופה, לשאוב השראה ורעננות מהמדע והטכנולוגיה של התקופה, ולשמור על פתיחות מקסימלית כלפי כיוונים חדשים: מוסיקה קלאסית רצינית, לעתים מודרניסטית, א-טונאלית, סריאלית, דיסוננטית ובלתי-מתפשרת; ג'אז ופיוז'ן; מוסיקת-עולם; אוונגארד. הרוק המתקדם היה אחד הראשונים שקראו תיגר על מגבלת הזמן של המוסיקה הפופולרית בכלל, ושיר הפופ בפרט. בין השנים 1900-1960, נמכרו בעיקר תקליטונים במהירות 78 סיבובים לדקה, שאיפשרו רק 3 דקות הקלטה בכל צד. לכן גם שירי הפופ המסחריים היו קצרים מאוד ומהירים מאוד, לרוב לא יותר מ-2.5 דקות. בשנות ה-60 החל לתפוס תאוצה בשוק הצרכני פורמט חדש: תקליטי ויניל מסוג לונג-פליי (Long-Play, או בקיצור LP) במהירות 33.3 סיבובים לדקה. ה-LP, שבישראל זכה לכינוי 'אריך-נגן', איפשר הקלטה של כ-22 דקות רצופות ללא הפרעה בכל צד. בדומה למלחיני מוסיקה קלאסית, הרוקרים הפרוגרסיביים מאסו בשירים שטחיים של שתיים-שלוש דקות. הם רצו לבנות דברים גדולים יותר. זו היתה השאיפה: לא עוד תבנית צפויה-מראש הנפתחת בהקדמה מסורתית של 15 שניות, שני בתים ראשונים, פזמון, בית נוסף, פזמון חוזר, סולו גיטרה, גשר וסיום - אלא יצירות רוק ארוכות, מפתיעות, עמוקות יותר, דינמיות, מגוונות, המבוססות על תבניות רב-מימדיות ולעיתים בלתי-מעגליות, עיבודים מאתגרים ובלתי-שגרתיים, כלים ואפקטים חדשניים, מקצבים ומשקלים מורכבים (בעיקר אי-זוגיים), ושימוש נרחב יותר במקלדות כמו אורגן האמונד, מיני-מוג, מלוטרון וסינתיסייזרים נוספים.
 אלבום הבכורה של קינג קרימזון אלבומים של רוק מתקדם נוטים לספר סיפור עם נפח של רומן, לערוך מסע ארוך, ליצור הרפתקה מוסיקלית שלמה. הלהקות והאמנים של הרוק המתקדם היו מעונינים לשתף את המאזינים בחוויה ייחודית, רחוקה מן היום-יום, מנותקת מצלילי הרחוב, השואפת למרחבים אקוסטיים בלתי-נודעים; אין משמעות למספר הקטעים או לאורכו המסוים של כל קטע. אין 'שירים' אלא 'יצירות': חלק מהקטעים משתלבים זה בזה, הסוף וההתחלה אינם צפויים מראש, ולעיתים נושאים מוסיקליים (מוטיבים) שהופיעו בתחילת הדרך, חוזרים ומופיעים בהמשך או בסיום.
כמו זרמים אמנותיים רציניים אחרים באירופה, הרוק המתקדם הצמיח מתוכו תתי-זרמים שונים ומשונים: הזרם הקלאסי-פורמלי, המתבסס על מוסיקה קלאסית סימפונית פופולרית; הסגנון האימפרסיוניסטי, ששלח זרועות ארוכות גם אל עולם הניו-אייג' (New-Age), מוסיקת העולם וכו'; הסגנון ה"חללי" ('ספייס-רוק', או באנגלית Space Rock), שהושפע מן הנחיתה על הירח ומן המדע הבדיוני; הסגנון הסוריאלסיטי, שהושפע מפסיכדליה ואמנות פלסטית; הסגנון האוונגארדי-סריאלי, בהשראת מוסיקה מודרניסטית קשה להאזנה; הסגנון הפוסט-מודרני, המקפיד על אקלקטיות (לקטנות) תרבותית, ומנסה לערבב בין מסורות מוסיקליות שונות. בהחלט ניתן למדוד את הרוק המתקדם בפרמטרים מוסיקליים בלבד. התוכן העשיר שהוא מציע מאפשר זאת. המוסיקאים אמנם פעלו ברקע חברתי, כלכלי ופוליטי מוגדר, אך הערכים האמנותיים בבסיסו של הרוק המתקדם היו ונשארו מוסיקליים - לא חברתיים ולא כלכליים. חלק מן הרוקרים הפרוגיים אולי חשבו שהם יכולים לשנות את העולם, אבל לא זו היתה הסיבה שההישגים המוקלטים שלהם הפכו לקלאסיקה החדשה של התרבות המערבית המהפכנית. לאחר תקופה של התעלמות וזלזול מצד מבקרי מוסיקה, עיתונאים ואנשי עסקים, בעיקר בשנות השמונים, החלה להסתמן באירופה ובארה"ב מגמה של הערכה מחודשת. רק בשנות התשעים החלו להתפרסם לראשונה ספרים רציניים, שמיקמו אותו בהקשר התרבותי הנכון. מגמה זו נמשכת גם כיום, וזוכה לעידוד משמעותי בזכות קהילות האינטרנט. כפי שאמר הקלידן ריק ווייקמן: 'הרוק המתקדם איננו, אבל היום הוא נמצא בכל מקום'. כיום, בתחילת שנות האלפיים, הצטמצם מקומו של הרוק המתקדם במפת המוסיקה. נראה שה"פרוג-רוק", כז'אנר מוסיקלי בעל זהות ייחודית, הצליח סוף-סוף למצוא את מקומו. זהו הסגנון היחיד ברוקנרול שמיזג לתוכו בהצלחה השפעות מובהקות של מוסיקה קלאסית לדורותיה: מן הרנסאנס במאה השבע-עשרה, דרך הבארוק, הקלאסיציזם, האימפרסיוניזם המוסיקלי, התקופה הרומנטית הגרנדיוזית, המודרניזם הבעייתי, ועד המינימליזם הרפטטיבי של שלהי המאה העשרים. אף סגנון אחר בתולדות הרוק לא אימץ לעצמו את המלודיות, ההרמוניות, הריתמיקה, שיטות ההלחנה, העיבודים וטכניקות הביצוע של המורשת הקלאסית באופן עמוק כפי שעשה הרוק המתקדם מתחילת דרכו. לכן, כיום מסתבר שההשפעה הקלאסית היא הדומיננטית. הנוסחה הנוחה ביותר לסיווג רוק מתקדם כסגנון מוסיקלי מובחן היא "רוק + מוסיקה קלאסית = רוק מתקדם".
 |