שירת הברבור של הגמל הפרוגרסיבי תועדה היטב בזמן-אמת, ועברה שידרוג משמעותי בשנת 2002. 'א לייב רקורד' הוא אלבומה הגדול האחרון של להקת קאמל. הוא עומד בזכות עצמו כמסמך שמדגים את איכויותיה ויכולותיה של קאמל כהרכב פרוג-רוק נגיש, נינוח וקצבי על הבמה האירופאית. המהדורה המקורית של האלבום השתמשה בחומרים מאוקטובר 1977, אוקטובר 1974 ואוקטובר 1975. המועד האחרון הוא קונצרט חד-פעמי עם התזמורת הסימפונית של לונדון. המהדורה החדשה מכילה שבעה קטעים שלא יצאו בזמנם, ורימסטר מצוין של כל החומר הקלאסי. התוצאה הסופית היא אלבום ארוך, עשיר, רבגוני ומשתלם מבחינה צרכנית.

 

פיטר בארדנס, הקלידן המזוהה ביותר עם קאמל, נפטר בינואר 2002. כמה חודשים אחר כך, יצא האלבום במהדורה החדשה. לכן האלבום מכיל, בין השאר, גם את הדברים שאמר על הבמה לפני הביצוע המיוחד של סנו גוס עם התזמורת. מרבית החומר שהתווסף למהדורה המחודשת של חברת 'דקה' מגיע מתוך הופעה מקולסטון הול בעיר הבריטית בריסטול, מ-2 באוקטובר 1977. זו היתה התקופה שבה הבסיסט דאג פרגוסון עזב את הלהקה והוחלף על ידי ריצ'רד סינקלייר, שהשתלט יפה גם על חלק מתפקידי השירה בקולו הנעים. תרומתו של הנשפן מל קולינס על הסקסופון וחליל-הצד הקרימזוני גם היא משמעותית. יש גם שני קטעים מהופעה בהאמרסמית' אודאון מ-1976.

 

למרות שהאלבום הוא למעשה "חליפת טלאים" של הופעות שונות מתקופות שונות, הרושם המצטבר הוא דווקא אחיד, עקבי וטבעי לחלוטין. אחרי כמעט 140 דקות של קאמל במיטבה, המאזין הביתי יכול להרגיש כאילו הוא נוכח בהופעה נדיבה ומוצלחת במיוחד. קשה לבוא בטענות מול רשימת שירים מוצלחת שכזאת, במיוחד לאחר שהחומר עבר שיפור גדול כל כך ברמת הסאונד. מכיוון שקאמל נוסדה כבר בשנת 1971, 'לייב רקורד' תפס אותה משופשפת, מדויקת ומבריקה מתמיד. הנגנים של קאמל -- ובוודאי אלה שנותרו בחיים -- לא השתפרו מאז. הסולואים של אנדי לאטימר על הגיטרה החשמלית לא עברו מהפיכה עם השנים.

 

סוד ההצלחה של קאמל, כך מסתבר מן האלבום הכפול הזה, טמון במלודיות. המלחינים המרכזיים - בארדנס על הקלידים ולאטימר על הגיטרה - ממוקדים בכתיבת מלודיות נעימות לאוזן, שאינן מתחנפות אך גם אינן מתחכמות. היכולת המלודית של הצוות בארדנס-לאטימר היא הסיבה המרכזית שהמוסיקה של קאמל עדיין מצליחה לעניין גם כיום. מקומה של הוירטואוזיות הקאמלית המתונה במקומה מונח, ועדיין אלו המנגינות שממשיכות להתפזם במוח המאזין שהופכות את כל הסיפור לכדאי. בארדנס, בעל הרקע הקלאסי, ידע גם לבנות עיבודים יציבים, שמשמרים את אלמנט המתח לכל אורך היצירה, מפתחים את המוטיבים ומבססים דיאלוג קלידים-גיטרה שמעבה את המלודיה, מפרה אותה ונותן לה להמריא. הפרוג של קאמל הוא פרוג "חמוד" מאוד, אבל לא זו הסיבה העיקרית שבגללה שרד עד כה: המנגינות נושאות על גבן את הגמל, ולא הגמל נושא על גבו את המנגינות.

 

בין הקטעים הטובים ביותר בדיסק הראשון מבין השניים אפשר לציין לטובה את "פירסט לייט" הפותח, "סקייליינס" הקופצני, "לונאר סי" הפילוסופי ו"סונג וית'אין א סונג" הססגוני. לחובבי הנוסטלגיה מופיעה גם "ליידי פנטזי" (14 וחצי דקות) בביצוע סביר למדי. הדיסק השני מוקדש ברובו לסנו גוס עם הסימפונית של לונדון, עיבוד מעניין ליצירה מוצלחת-מראש. התזמורת לא נדחפת כשאינה נחוצה, ובקטעים סימפוניים דרמטיים כמו "דנקירק" היא מוסיפה שפע של גווני-ביניים שהיו חסרים בהקלטה האולפנית. תענוג לשמוע את הפסנתר משתלב בניגון המוטיב המרכזי, ובסופו של דבר זה ככל הנראה הביצוע העמוק, המרשים והשאפתני ביותר ל'סנו גוס' מאז ועד היום - במיוחד למי שאוהב עיבודים תזמורתיים רחבי-היקף.

 

חובבי 'קאמל' לא ייתפסו באמצע הלילה בלי 'לייב רקורד' מתחת לכרית. מעריצים שרופים מחזיקים אותו בכיס האחורי של המכנסיים. מי שקנה את זוג תקליטי הויניל בסבנטיז האבודים מוזמן לשחק איתם פריזבי על חוף הים: המהדורה הדיגיטילית החדשה הפכה אותם למוצר דלוח למדי. ואם נותרו בני-אנוש בקוסמוס שעדיין לא רכשו ו/או שמעו משהו מן הקאמליסטים, זה כנראה המוצר הממצה, המספק והמהודר ביותר שתמצאו בחנויות בשביל להתחיל את ההיכרות.

 

מה קרה אחרי ש'לייב רקורד' יצא לשוק באפריל 1978? בחודש יולי עזב הקלידן, פיטר בארדנס, השותף המרכזי למנהיג הלהקה (אנדי לאטימר). ריצ'רד סינקלייר פוטר אחרי סיבוב ההופעות השני עם קאמל. אנדי וורד נפל למלכודת האלכוהול ולא התאושש ממנה. כאמור, פרגוסון עזב עוד קודם, ולא חזר לתעשיית המוסיקה. אנדי לאטימר נאלץ לשנס את שתי דבשותיו ולעשות את המסע המדברי בכוחות עצמו, דרך ה'סהרה' של שנות השמונים וה'סיני' של שנות התשעים.

 

לסיכום, מדובר באלבום כפול מוצלח במיוחד של קאמל בשעתה הגדולה האחרונה, רגע לפני שהתמוטטה אל מול השינויים הגדולים שהתרחשו בתעשיית המוסיקה בפרט ובעולם בכלל, בשלהי שנות השבעים. התוספות החדשות והשיפור הרציני באיכות הסאונד משלימים מוצר רציני, שמקיף את שלוש השנים היצירתיות והחדשניות ביותר של קאמל. תרומתו של הגמל הבריטי לרוק המתקדם מומחשת כאן בצבעים חיים. צריך לתת קרדיט לחברת 'דקה' על עבודת שיחזור, עריכה ואריזה יוצאת מגדר הרגיל. את כל היצירות אפשר להשיג בגרסאות אולפניות מקבילות, ועדיין זה האלבום ה"חי" המרשים, האקלקטי והמקיף ביותר של קאמל אי-פעם.

הציון: 9/10

הוסיפו תגובה

---

עוד מאמרים, ביקורות והמלצות

קאמל - ביוגרפיה מלאה

אלבום הבכורה של קאמל

קאמל פוטג' - דיוידי

קאמל - מונמאדנס

קאמל - מיראז'

קאמל - דה סנו גוס

---