רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים

קאמל - מיראז'

Camel

Mirage

1974 Gamma Records (LP)

1989 Decca Records (CD)

UK

(37:47)

CamelProductions.com

ביקורת: אורי ברייטמן

8/5/04

אחד מאלבומיה הסימפטיים של קאמל, שהחל לסמן מהפך חיובי בקריירה שלהם לקראת ההישג המשמעותי ביותר שלהם, "סנו גוס" (The Snow Goose) המושלם, שנתיים מאוחר יותר. האלבום הגמלוני הראשון, שיצא בפברואר 1973, מכר מעט מאוד עותקים: 5000 תוך שנה. לכן נזרקה הלהקה מידיה של חברת אם-סי-איי (MCA) אל גאמא (Gama), תת-לייבל של חברת דיראם (Deram).


בשנת 1974 הרוק המתקדם כבר נראה כמו חיה מאולפת, מוגדרת, תחומה בגבולות חדשים שמעטים ניסו לפרוץ אותם. להקות פרוגרסביות החלו כבר לחרוש את ארה"ב ולצבור גדודי מעריצים. קאמל הגיעה מעט מאוחר אל הסצינה, ונאלצה להיאבק כדי לשרוד. מיראז' לא ניסה לעשות מהפיכה, אבל הוא מציג לחנים משכנעים, שמרניים וביצוע טוב. קאמל נשמעים כאן כמו אנשים בלתי-מזיקים, חמודים, שמתאימים במיוחד לשמש כמוסיקת-רקע לטלוויזיה הלימודית.


כמו בהרכבים רבים אחרים, הגיטריסט (אנדרו לאטימר) והקלידן (פיטר בארדנס ז"ל) חולקים את מירב הקרדיטים, כיוון שהם עבדו על רוב המוסיקה והמילים. הם זכו לקבל מפיק מוסיקלי מיומן, דיויד היצ'קוק, שכבר עבד בעבר עם ג'נסיס וקראוון. הוא ריפד את ההקלטה באפקטים נעימים, מעט מנותקים מן המציאות העכשווית. מן הסתם, הגירסה הדיגיטלית המשופרת של האלבום (רימסטר חדש משנות האלפיים) עושה צדק רב יותר עם ההקלטה המקורית.


כמקובל בשנות השבעים המוקדמות, השפעתו של הסופר האנגלי טולקין מרחפת מעל הטקסטים. שירים כמו 'נימרודל' ו'הפרש הלבן' עוסקים במפורש בדמותו של גנדלף, מתוך הספר "שר הטבעות". האפוס הסוגר 'ליידי פנטסי' הפך לאחד הקטעים המבוקשים ביותר בהופעות של קאמל לאורך השנים, ועדיין נחשב לאחד ההדרנים המועדפים של קאמל, על כל 12 דקותיו.


לאטימר מפגין פה ושם את כשרונו על חליל-צד (מזכיר קצת את פיטר גבריאל, איאן אנדרסון ואחרים). בארדנס משחק עם מגוון סינתיסייזרים תקופתיים, וגם שולט בהם יפה בלי ליפול למאניירות מוגזמות. חליל הצד של לאטימר המשיך לשרת יפה את קאמל גם באלבומם הבא, 'סנו גוס', שגם הוא הפך לקלאסיקה פרוגרסיבית.


שני דברים אי אפשר לקחת מקאמל: את כישרון הנגינה של לאטימר, ואת כשרון העיבוד של בארדנס, בעל ההשכלה הקלאסית המוכחת. בארדנס ידע לבנות מוטיבים מלודיים ולהתאים את הלהקה אליהם, בעוד לאטימר מצטיין במתן הפרשנות הבלוזית-רוקנרלית לכל קומפוזיציה. בארדנס הרים להנחתה את הבסיס המוסיקלי, בעוד לאטימר מבקיע את הגולים בעזרת הגיטרה שלו, בין השאר בזכות אילתורים בנויים-היטב. בלי הגיטרה החשמלית של לאטימר, שהושפעה ישירות מזו של דיויד גילמור (פינק פלויד), קאמל לא היתה מגיעה רחוק כפי שהגיעה.


לסיכום, מיראז' הוא קלאסיקה רגועה של פרוג בריטי אמיתי. אפשר למצוא דמיון בין הצמד לאטימר-ברדנס לבין סנדרסון-רכטר בכוורת. לא פעם ולא פעמיים נשמעים חלק מן הקטעים באלבום כמו 'סיפורי פוגי', רק בלי הומור. הצליל של מיראז' נטוע עמוק בשנות השבעים המוקדמות, ולא רק בגלל ה'פנדר רודז' או ה'מוג'. יש משהו בשלווה ובנאיביות של קאמל שקשה למצוא כמעט בשום אלבום שהוקלט לאחר מהפיכת הפאנק ו/או השתלטות ה'הבי-מטאל' על העולם.

הציון: 8.5/10

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה


איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 






אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il