רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

קאמל - מונמאדנס

Camel

Camel (1st Album)

1973 MCA Records

UK

(40:22)

CamelProductions.com



ביקורת: עומרי גולדינג

אלבום הבכורה של להקת קאמל נחשב ע"י רבים כאלבום 'טוב', אך לא יותר מזה. הלהקה עבדה תריסר ימים באולפן, וסיכמה את החוויה כ"סיוט". כשיצא האלבום לאור בפברואר 1973 תחת הלייבל אם-סי-איי (MCA), הוא לא זכה להצלחה מסחרית: כ-5,000 עותקים נמכרו בשנה שלמה. חברת התקליטים "שיחררה" את הלהקה מהחוזה שלהם איתה. כה רעה הייתה התרשמותם מצליליהם הראשוניים של אנדרו לאטימר (גיטרה), פיטר בארדנס (קלידים), דאג פרגסון (באס), אנדי וורד (תופים) עד שפשוט לא נתנו להם עוד סיכוי. בדיעבד, ההפסד היה כולו שלהם.


שנה לאחר מכן החתימה חברת 'דקה' (Decca) את קאמל, ואיפשרה להם להוציא סדרת תקליטים שהפכו עם השנים לחלק מ'אבות המזון' של הרוק המתקדם: אלבומים כמו מיראז' ואלבום הקונספט המצליח 'דה סנו גוס' התקבלו היטב באירופה ובארה"ב, ואיפשרו ללהקה להמשיך להתקיים בשנות התשעים והאלפיים. בשנת 2002 יצאה גירסת רימסטר של אלבום זה, עם סאונד משופר וקטעי בונוס באורך כולל של 23 דקות. הביקורת שלפניכם עוסקת בגירסה הנפוצה-יותר, נטולת הבונוסים.


אלבום זה הוא בעצם מקבץ קטעים של שני מוחות הלהקה, לאטימר הגיטריסט ובארדנס הקלידן. בארדנס הצטרף ללהקה בשנת 1971, כשכבר היה מוסיקאי מנוסה עם שמות כמו רוד סטוארט, ון מוריסון ומיק פליטווד (מאוחר יותר בין מקימי "פליטווד מק") ברשימת האמנים שעבד איתם; רזומה די מרשים. בארדנס נפטר במאליבו, לוס אנג'לס, בשנת 2002 מסרטן ריאות. הוא היה רק בן 57.


אפשר לזהות ברוב הקטעים אלמנטים אופייניים לקאמל: מלודיות בנויות-היטב ונעימות להאזנה. תפקידי הגיטרה והסולואים נקיים, ללא דיסטורשן – צליל שמזוהה עם לאטימר (לפעמים גם מזכיר את דייויד גילמור). לקלידים מתוחכמים אך נעימים דאג בארדנס, וסגנון התיפוף של אנדי וורד שרק השתפר באלבומים הבאים, מתגבש ומקבל אפיון ייחודי משלו באלבום הזה. מבחינת ה"ליריקס", ישנם כמה קטעים שעומדים ברף של קאמל שכולנו מכירים, וישנם כמה שנמצאים נמוך, אי-שם בים המלח.


להקת קאמל בתמונה קבוצתית
להקת קאמל בהרכבה הקלאסי


הקטע הפותח, קטע ג'אז-רוק אמיתי, 'סלואו יורסלף דאון' (Slow yourself down), כולל בתוכו מאפייני קאמל קלאסיים הן מבחינת הקטעה והגיטרות של לאטימר, והן מבחינת הקלידים של בארדנס. לדעתי זו פשוט פתיחה מושלמת. הקטע השני, 'מיסטיק קווין' (Mystic Queen), גם הוא נהדר, למרות שאינו רוק קלאסי. הוא מתחיל כקטע אקוסטי ושקט, ועם הזמן מאיץ בעזרת קלידים לקטעי גיטרה, סולואים מלודיים ומלאי-כוח של לאטימר. כל חברי הלהקה מפגינים כאן את כישוריהם כטכניקאים מעולים. אפשר להבחין בכימיה של ארבעת המוסיקאים כבר בתחילת דרכם.


היצירה 'סיקס אייט' (Six Ate) קיבלה את שמה מן המשקל שש-שמיניות (6/8), המכונה לעתים 'ואלס כפול'; שם היצירה נכתב בכוונה תחילה בדקדוק שגוי. זהו קטע אינסטרומנטלי לחלוטין ודי שמח, אולי בגלל המקצב ה"פ'אנקי" של גיטרת הבס והתופים, וליווי הקלידים העדין לאורך כל אורכו (למרות קטע אחד שבו משתמש בארדנס באפקט "אפל" של הסינתיסייזר, וחבל שכך). פרגסון מפגין כישורים לא רעים בכלל בתור זמר, ובסופו של עניין, יש כאן יצירה שנונה ופרוגרסיבית.


הקטע הרביעי הוא כולו של הגיטריסט: ב-'ספריישן' (Separation) ניתן להבחין בטכניקה המצויינת של לאטימר. בתוספת חליל הצד שלו, הופך הקטע הזה לאחת ההברקות של האלבום - בפחות מ-4 דקות.


החמישי, 'נוור לט גו' (Never let go), הוא קטע נהדר בהפקה מוסיקלית מרשימה, שהפך עם השנים לקלאסיקה קאמלית מבוקשת בהופעות חיות, לא רק כהדרן. הוא פשוט נשמע כמו עוד יצירה המשתייכת לסגנון ה-Camel-esque (או "קאמלית" אם תרצו) המוערך והאהוב. למרות המבוא המעט-מוזר, שלי לפחות מזכיר פתיחה טיפוסית לקטע של מטאליקה (לא שזה דבר רע ברוב המקרים), שני המוחות שוב מפגינים שליטה בכלים שלהם; אם אלו הקלידים של בארדנס, או חליל-הצד והגיטרות של לאטימר, הקטע פשוט נשמע טוב.

מה שעשוי להפריע לחלק מהמאזינים ב'נוור לט גו' הם דווקא ה'ליריקס', שמשום-מה לא נראים לי כל-כך אופיינים לקאמל. קטע הומניסטי שמדבר על רצונו של בני אדם לשרוד, ולעולם לא לעזוב או לנטוש –

"Man is born with the will to survive,
He'll not take no for an answer.
He will get by, somehow he'll try,
He won't take no, never let go, no..."


בקטע הבא, 'קיוריוסיטי' (Curiosity), הליריקה שוב לא מרשימות יותר מדי. למזלנו, הקטע מכיל קטעים מצטיינים כאשר הפסנתר והבס מנגנים ביחד, והגיטרה וקולו של פרגסון מכפילים אחד את השני. כמובן שאי-אפשר להתעלם מסולואי הקלידים והגיטרה בקטע. הלהקה החליטה לסיים את האלבום עם קטע מלהיב וקצבי, אותו כתב בארדנס, בשם המעניין 'ארובלובה' (Arubaluba), המכיל בתוכו תפקיד גיטרה קליט. כשאני מקשיב לקטעים בהם בארדנס ולאטימר מנגנים יחד, השם "דיפ פרפל" קופץ לראש. יצירה רוקיסטית של ממש.


מאזינים רבים מזלזלים באלבום הראשון של קאמל: מאגר המוסיקה אול מיוזיק גייד (AMG), למשל, נתן לו רק 2 כוכבים מתוך 5. ניתן לשמוע בברור שהחבר'ה יודעים לנגן, הכימיה המוסיקלית בהחלט קיימת, ומבחינת חומר מוסיקלי יש להם הרבה מה לתת. אפשר להבין טוב יותר את הדרך הארוכה שבה התגבשה הלהקה מתוך האזנה לתקליט הבכורה - זאת למרות שהלהקה הגיעה לשיאה במחצית השנייה של שנות ה-70.

לסיכום, כדאי להשקיע זמן באלבום הבכורה של להקת קאמל. נכון שחלק מהחומר באלבום מזכיר לפעמים את ג'נטל ג'ייאנט, הגיטרות מזכירות את דיפ פרפל המוקדמת, וגם את קראוון, המשתייכת לזרם הקנטרברי. אך בסופו של דבר, כשמקשיבים היטב, האפיון ה"קאמלי" כבר שם. אלבום מומלץ למעריצים של הלהקה, וכנראה גם לחובבי מוסיקת קנטרברי קלה.

ולכן הציון: 8.5/10

ביקורת-אורח מאת עומרי גולדינג

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה


 עוד ביקורות על אלבומי קאמל

 

 

 איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

  • חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
  • מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
  • לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
  • עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
  • הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
  • טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
  • ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")


 



ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il