רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים
Pink Floyd
The Wall - DVD

1999 Sony Music / Metro-Goldwyn Mayer [MGM]
UK/USA
(95+25+45=165 min.)

Wikipedia
ביקורת: אורי ברייטמן
11/02/06
The Wall DVD - Pink Floyd

תמצית הביקורת: גרסת הדיוידי של 'החומה' מציעה שיפור משמעותי על פני גרסאות הוידאו הקודמות של סרט הפולחן הפופולרי. איכות התמונה עברה שידרוג רציני, הסאונד עבר מהפיכה מוחלטת ומכיל גם גרסת סראונד טובה, בונוסים נדיבים מכילים מידע רב על ההפקה, וה"קומנטרי" של רוג'ר ווטרס וג'רלד סקארף גם הוא מוסיף המון. מלבד הכתוביות, הליריקה, הפרומואים והקליפים, יש גם סצינה אחת שנחתכה החוצה (Hey You) ובסך הכל זה מוצר מולטימדיה חובה לכל מעריץ פינק פלויד, מתחיל, מתקדם או מומחה.

 

תקציר עלילת הסרט: גיבור הסרט הוא אמן רוק פופולרי שעולמו חרב עליו. שמו המלא אינו ידוע לנו. אנו למדים שחבריו קוראים לו 'פינקי', כנראה מכיוון ששם משפחתו הוא פינקרטון (כך נכתב במפורש במגילת הפטירה של אביו, ממלחמת העולם השנייה). הוא איבד את היכולת לתקשר עם הסביבה בגלל מנות-יתר של סמים, תסביכים פסיכולוגיים וריקבון תעשיית המוסיקה כולה. חומה נוצרה בינו ובין והקהל, בינו ובין אשתו, בינו ובין אימו, בינו ובין עצמו. סיוטים רודפים אותו ללא הרף: ילדות ללא אבא (נהרג במלחמת העולם השנייה), האם החונקת והמגוננת, מערכת חינוך תעשייתית ומרירה, זהות מינית מבולבלת וקרועה, פחד עמוק מפני נשיות ומפני סקס, ריקבון מוסרי מוחלט (תולעים), פחד מפני נאציזציה של פולחן הרוק. הוא מרגיש שהדמויות מן העבר שופטות אותו ושוברות את החומה. הסוף נותר פתוח, עם תקווה לשינוי בדור הבא.

 

לידתה של החומה: הרעיון הבסיסי של חומה בין אמן הרוק ובין קהל האצטדיונים נולד במוחו של רוג'ר ווטרס בתאריך 6 לחודש יולי 1977. היתה זו ההופעה האחרונה של סיבוב ההופעות "אנימלז" באצטדיון האולימפי של העיר מונטריאול, קנדה. חלק מן הקהל השתולל והתפרע. לקראת סוף המופע, ווטרס הבחין באחד הפרחחים בקהל כשהוא צורח וקופץ בלי סוף. ווטרס יצר איתו קשר עין, התקרב אליו וירק בפרצופו. לאחר שירד מן הבמה, הבין ווטרס שמשהו רע מאוד קורה לו. הוא החליט לכתוב יצירה העוסקת באובדן התקשורת בין מוסיקאי הרוק הגדולים ובין קהל האצטדיונים.

 

רוג'ר ווטרס בסרט התיעודי של החומה
רוג'ר ווטרס מתראיין לסרט התיעודי החדש של 'החומה' ב-dvd

 

העיקרון מאחורי היצירה כולה: "רוקנרול הפך להיות תאוות-בצע במסווה של בידור, בדיוק כמו שמלחמה הפכה להיות תאוות בצע במסווה של פוליטיקה". כך אמר רוג'ר ווטרס בראיון לטימות'י ווייט. על פי ווטרס, פולחן הרוק ההמוני הפך לאירוע כוחני המבוסס על שטיפת מוח, שליטה, פאשיזם ותאוות-בצע. הפחד מפני "רוק נירנברג", לדבריו של ווטרס, הניע אותו למחות כנגד רקבונה ושחיתותה של תעשיית המוסיקה המערבית. ההקבלה בין מלחמה ובין רוקנרול חוזרת על עצמה לאורך כל הסרט.

 

תחילת העבודה: לאחר סיום סיבוב ההופעות של 'אנימלז', פינק פלויד כמעט התפרקה. רוג'ר ווטרס התבודד באחוזתו הכפרית וכתב שתי יצירות סולו, סביב חייו האישיים. החל מספטמבר 1977, הוא כתב את "לבנים בחומה", גרסת דמו ל'החומה' עם מרבית שירי האלבום שהוקלטו בביתו. במקביל הוא כתב את "בעד ונגד טרמפים", יצירה אישית עוד יותר על משבר התקשורת בינו ובין הנשים בחייו.

 

פינק פלויד מתרוששת: המניע האמיתי לפרסום 'החומה' כאלבום חדש של פינק פלויד היה כלכלי. רואה החשבון של הלהקה, אנדרו וורבורג, השתמש בפעלולי חשבונאות כדי להתחמק מתשלומי מס הכנסה. תוך כדי כך הוא הונה את לקוחותיו בעזרת עמלות מנופחות והשקיע את כספם בחברות-קש, יוזמות מסוכנות ומסחר ספקולטיבי. התוצאה: הפסד של שלושה מליון פאונד (כמעט כל ההכנסות של "הצד האפל של הירח"), והסתבכות עם פקידי מס ההכנסה הבריטיים. וורבורג נמלט לספרד והותיר את פינק פלויד עם חור ענק בתקציב, כולל חובות עתידיים (באותה תקופה, מס ההכנסה הבריטי עמד על 83 אחוזים). בסוף שנות השמונים חזר וורבורג לאנגליה ונשלח לשלוש שנות מאסר, אך פינק פלויד נזקקה בדחיפות לתזרים מזומנים חיובי. כך החליטה הלהקה על פתיחת פרויקט חדש: 'החומה'.

 

שלושת המוחות מאחורי הסרט: רוג'ר ווטרס כתב את הטיוטה הראשונה של התסריט וניהל את הפרוייקט, אך היה חסר נסיון קולנועי וכמובן לא ידע לצייר. צייר הקריקטורות הבריטי ג'ראלד סקארף נשכר למשימת עיצוב המימד החזותי של מופעי 'החומה' והסרט שבא אחריהם. סקארף הפעיל צוות של 50 אנימטורים שעבד שלוש שנים על 14 אלף ציורים, שהסתכמו ב-20 דקות של אנימציה קולנועית. לאחר שצפה במופע החי של 'החומה' והתרשם מאיכויותיו הדרמטיות, הציע את עצמו הבמאי הבריטי אלן פארקר לבימוי הפרויקט, שיכתב את התסריט ודרש מווטרס לא להתקרב אליו בתקופת הצילומים. השלישייה ווטרס-פארקר-סקארף גיבשה את הסרט במהלך מרץ-אפריל 1981. בשלב העריכה וה'פוסט-הפקה' נקלע פארקר למחלוקת קשה בינו ובין הזוג ווטרס-סקארף בעניין הכיוון האמנותי הסופי של הסרט. הקשר בין ווטרס ובין פארקר נותק לאחר הפקת הסרט. הקשר בין ווטרס ובין סקארף, לעומת זאת, שריר וקיים.

 

אלן פרקר/פארקר, שנות השמונים
במאי 'החומה', אלן פארקר, שנות השמונים - מתוך סרט תיעודי ישן



אלן פרקר שנות התשעים
אלן פארקר, סוף שנות התשעים - מתוך סרט תיעודי חדש

 

מלחמת העולם השנייה: השפעתה של מלחה"ע ה-II על אנגליה היתה מכרעת. ההפצצות על לונדון נחרתו בזיכרון הקולקטיבי של תושבי העיר והממלכה כולה. אביו של ווטרס נהרג לקראת סוף המלחמה, במהלך כשלון מבצע שינגל, במקום ושמו אנזיו באיטליה. סקארף, המבוגר מווטרס, זכר היטב את זוועות המלחמה ואת ההפגזות הנאציות, כולל מסיכות הגאז שנאלץ ללבוש. הוא שילב בסרט את דמותו של נשר המלחמה הנאצי, המעופף מעל לונדון וזורע בה הרס עצום. פארקר צילם סצינות מלחמה בהשראת תמונות וחומר היסטורי אותנטי, שנועדו להראות את מותו של האב ולהקביל בין המלחמה ובין ההתפרעויות במופעי הרוק הגדולים. הסצינה בה מגלה מר פינקרטון הצעיר את חפציו הצבאיים של אביו בארון הבגדים, בוצעה ביום הראשון לצילומים (7.9.81) בביתו של אדמירל בריטי שנפטר זמן קצר לפני הצילומים.

 

ג'ראלד סקארף עם מודל של נשר המלחמה הגרמני בעיצובו
ג'ראלד סקארף עם מודל של נשר המלחמה הגרמני בעיצובו

 

פרסים, בכורות והכנסות: הסרט 'החומה' הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן ב-23 מאי 1982 (מחוץ לתחרות הפסטיבל). בחודשים יוני-יולי-אוגוסט נערכו רוב הקרנות הבכורה לצוות ההפקה, עיתונאים ומבקרי הקולנוע. תקציב הסרט היה 12 מליון דולר, והוא הכניס 22 מליון דולר בארה"ב לבדה. גרסת הוידאו הפכה למוצר בעל ביקוש גבוה ומתמשך, שכיסה בקלות את כל הפסדי הלהקה מפרשת וורבורג. הסרט זכה בשני פרסי BAFTA (האוסקר הבריטי) בשנת 1983 על השיר הטוב ביותר בסרט ('עוד לבנה בחומה') ומצויינות בעיצוב צליל. מהדורת ה-dvd יצאה בסוף 1999 וזכתה למעמד של פלטינה בארה"ב בשנת 2000.

 

פאשיזם, גזענות, ניאו-נאציזם: ההקבלה בין מופעי הרוק הגדולים באצטדיונים ובין הנטייה האירופאית לפאשיזם, נולדה במוחו של ווטרס בעקבות מופעי אצטדיונים ענקיים, שבהם המוסיקאי הופך בכל-כורחו לכוכב נערץ. דמות ה'סקין-הד' והעור השחור קיבלה השראה מעלייתה של מפלגת 'החזית הלאומית' ותנועות ניאו-נאציות באנגליה של שנות השבעים. בסרט מופיעים גלוחי-ראש 'אמיתיים' שגוייסו לסרט מתוך קבוצה המכונה טילבורי סקינז בדרום-מזרח לונדון. בסמלי ה"פטישים" נעשה שימוש אמיתי במפלגת 'החזית הלאומית' בטרם החלה העבודה על הסרט, ולכן הם אותנטיים למדי. הסצינה בה נראים גלוחי-ראש כשהם מכים נער שחור נועדו להבליט את המימד הגזעני של התנועה ושל מנהיגה החדש, בגילומו של בוב גלדוף.

 

יהודים, שואה ומיעוטים: באלבום קיימת התייחסות גזענית מפורשת ליהודים, במספר שירים, אך בצורה סאטירית בלבד. ברוב המקרים, יהודים מוזכרים לצד מיעוטים אחרים, כגון שחורים והומואים. התייחסות ישירה למחנות ההשמדה בשואה נמצאת בשיר 'מחכים לתולעים' (Waiting for the Worms):
"Waiting to turn on the showers and fire the ovens"
המשפט 'מחכים להפעיל את המקלחות ולהדליק את התנורים' מדבר על מחנות ההשמדה, בהם נכנסו הקורבנות (רובם יהודים) אל חדרי מלתחות-לכאורה, שבהם נרצחו במהירות משאיפת גז ציקלון-בי (מבוסס ציאניד), המיועד במקור להדברת מזיקים; התנורים מתייחסים לחדרי המשרפות, בהם נשרפו ונעלמו גופות הקורבנות. בסרט, לעומת זאת, הייצוג החזותי היחיד של יהודים בתקופת השואה נמצא דווקא בסצינה מוקדמת, שבה הדמות הראשית, בהיותה ילד צעיר, נכנסת עם חבריה למנהרת-רכבת, בה הוא רואה בדמיונו אסירים הלבושים בפיג'מות, דחוסים בתוך קרונות רכבת.

 

בוב גלדוף
בוב גלדוף
בוב גלדוף, השחקן הראשי: כאשר התברר שמר רוג'ר ווטרס פשוט איננו מסוגל לשחק, אלן פארקר מצא דמות אחרת תוך צפייה בטלוויזיה. היה זה מנהיג להקת בומטאון ראטס. גלדוף לא העריך את פינק פלויד ולא רצה לעבוד איתם בתחילת הדרך. לדבריו, הליריקה של ווטרס היתה בעיניו "שמאלנות של מליונר שנתקף לרגע במודעות חברתית". הרעיון של כוכב רוק שהופך למנהיג פשיסטי היה לפי דעתו "ערימת שטויות". כאשר אמרגנו של גלדוף פנה אליו וסיפר לו על ההצעה שקיבל עבורו לככב בתפקיד הראשי, דחה גלדוף את ההצעה בבוז והשמיץ שוב את פינק פלויד.

דבריו של גלדוף הגיעו אל רוג'ר ווטרס במקרה, כיוון שאחיו של רוג'ר היה נהג המונית שבו נסעו האמרגן והמוסיקאי. כששמע על מעורבותו של אלן פארקר בבימוי, וכשהבין גלדוף שמדובר בהצעה רווחית ומשתלמת, נכנס לעבודה וגילם את התפקיד הראשי בסרט, תוך נכונות נדירה להקרבה אישית: הוא גילח את גבותיו ושיער החזה, נדקר ודימם 'על אמת', ביצע פעלולים מסוכנים (ניפוץ טלוויזיה עם גיטרה חשמלית) ואף נגרר במשך זמן רב במפעל ביסקוויטים בתוך תחפושת מזוויעה של אדם מעוות.

 

שחקנים ומשתתפים: בוב גלדוף (לעתיד המפיק של 'לייב אייד' ושל 'לייב-8') - בתפקיד הכוכב עצמו, ששמו הוא אינו פינק פלויד, אלא מר פינקרטון, כי שמו הפרטי אינו ידוע לנו. מנהל הלהקה (ואולי גם מנהל סיבוב ההופעות) - השחקן הבריטי בוב הוסקינס (1942-2014); המורה הסדיסט - אלכס מקאווי (1928-2005); אשתו של הכוכב - אלינור דיויד (ילידת 1956); אמו של פינק - כריסטין הרגריבס (1939-1984); פינק הנער - קוין מקאון; אביו של הכוכב, איש הצבא ג'.א. פינקרטון - ג'יימס לורנסון; הגרופית האמריקנית ("ואו, איזה חדר מדהים! כל הגיטרות האלה שלך?") - ג'ני רייט (ילידת 1962); מנהל המלון - מייקל אנסיין; המאהב של אשת הכוכב - מייקל הייזלדין (1947-2002); הארי ווטרס (יליד 1977), בנו הצעיר של רוג'ר ווטרס, נשמע אומר "תראי, אמא, יש מטוס בשמיים"; רוג'ר ווטרס - מופיע רק פעם אחת בסרט, בלי טקסט, בתפקיד השושבין בחתונת בני הזוג פינקרטון (לבוש בחליפה אדומה; ר' תצלום).

רוג'ר ווטרס מופיע בסרט החומה כשושבין - חליפה אדומה מצד ימין
רוג'ר ווטרס בהופעה קצרה בסרט כשושבין - מצד ימין, חליפה אדומה

 

סיד בארט ו'החומה': דמותו של מנהיג פינק פלויד לשעבר, סיד בארט, מופיעה שוב ושוב במהלך הסרט, בוריאציות שונות. העובדה שהגיבור, ששמו אינו פינק, הוא אדם מסומם וסכיזופרני שאינו מסוגל לתקשר עם סביבתו היא, על פי ווטרס, השראה ישירה מנפילתו של בארט אל מנת-יתר של סמי אל-אס-די (LSD), ששיבשו את מוחו. הנטייה של כוכב הסרט לשבת בכורסא עם אפר-סיגריה ללא תנועה נלקחה מתוך נטייה זהה של בארט לאחר שהחל לאבד את יכולתו לתפקד. הסצינה בה נגרר הכוכב אל הבמה נלקחה מתוך תקרית דומה שאירעה באנגליה משנת 1967, כאשר ווטרס ומנהלת הלהקה (ג'ון בולן) נאלצו לסחוב את בארט אל הבמה כיוון שסירב לזוז. כמו גיבור הסרט, גם סיד בארט גילח את מרבית שיער גופו: חבריו ללהקה כלל לא זיהו אותו, כאשר ביקר אותם במפתיע, במהלך הקלטת השיר "קרייזי דיאמונד" עבור האלבום Wish you were here בתאריך חמישה ביוני 1975.

 

אלימות משטרה: הסצינה הקולנועית בה נראית המשטרה האמריקנית כשהיא מכה ועוצרת קהל של מופע רוקנרול גדול, מבוססת על אירוע אמיתי. קצין המשטרה הראשי של משטרת לוס אנג'לס, אד דייוויס, החליט על דעת עצמו שאולם ה"ספורטס ארינה" (L.A. Sports Arena), ששימש עד אז לאירועי ספורט בלבד, אינו מתאים כלל למופעי רוק. לכן דייוויס ושוטריו החליטו לעכב, לטרטר ולעצור בלי סיבה עשרות קוני כרטיסים מתוך הקהל הצעיר שהגיע להופעה של פינק פלויד באולם 'ספורטס ארינה' באפריל 1975. מעריצי פינק פלויד התארגנו והגישו אחר כך תביעה ייצוגית גדולה כנגד משטרת לוס אנג'לס לאירוע על התנהגותה במהלך המופע ולאחריו. הסצינה ב'החומה' צולמה באצטדיון וומבלי, לונדון.

 

חייו של רוג'ר ווטרס: חלק ניכר מן העלילה והסצינות של 'החומה' לקוחות מתוך חייו של רוג'ר ווטרס. דוגמאות:
  • מותו הטראגי של אביו, אריק פלצ'ר ווטרס, במלחמת העולם השנייה (רוג'ר נולד 7 חודשים לאחר מותו, ולכן לא זכה לראות אותו מעולם);
  • התמוטטות נישואיו לאשתו הראשונה ג'ודי טרים, איתה התחתן בשנת 1969 וממנה התגרש בשנת 1975, כולל שיחת הטלפון שאליה עונה המאהב;
  • זכרונותיו הקשים של ווטרס ממערכת החינוך הבריטית השמרנית בשנות ה-50, מיד לאחר תום מלחמת העולם השנייה;
  • סצינות כוכב הרוק הפשיסטי, שנולדו מתוך המופע המפורסם של פינק פלויד בקנדה (1977; ר' למעלה) בו ירק בפניו של פרחח וחש ניכור עצום בינו ובין הקהל;
  • הסצינה בה מגיע רופא כדי להזריק סם ממריץ כלשהו בגופו של הכוכב לפני ההופעה (השיר 'קומפרטבלי נאמב' - Comfortably Numb) היא השראה ישירה מאירוע שקרה לרוג'ר ווטרס בהופעה בפילדלפיה משנת 1977: ווטרס סבל מהרעלת מזון חמורה, והתמוטט לפני המופע; מכיוון שההצגה חייבת להימשך, הוא קיבל זריקה מרופא שהוזמן אל מאחורי הקלעים, ואיפשרה לשריריו להשתחרר כך שיוכל לנגן כמעט כרגיל;
  • מחלתו של הכוכב הצעיר, שממנה חשש כי ימות, מבוססת על זכרון מחלת-ילדות של ווטרס;
  • ווטרס גידל עכברוש שמצא בשדה, עד שמת כעבור יומיים;
  • ווטרס מצא בארון של אימו את הודעת המוות הרשמית שקיבלה על בעלה כאיגרת ממלכתית, כובע של חייל וקליעים של אקדח;
בניגוד למתואר בסרט, ווטרס מעולם לא זרע הרס בבתי מלון: את זה עשו עמיתיו מ'לד זפלין', למשל, והוא לא שכח להזכיר ב'קומנטרי' גם את היצר ההרסני של קית' מון המנוח, המתופף האגדי של להקת "דה הו" ("המי").

 

המורה הסדיסטי מתוך החומה
המורה הסדיסטי - מתוך 'החומה'

 

מעבדים ומפיקים: המפיק המוסיקלי בוב אזרין, שנשכר לעבודה בזכות המלצה של מזכירתו-לשעבר ואשתו-בהווה של רוג'ר ווטרס (קרולין), סייע רבות לליטוש המבני והטכני של 'החומה', בעיקר בגרסת האלבום שהפכה אחר כך גם לבסיס הסרט. המלחין והמעבד מייקל קיימן המנוח, לשעבר מנהיג להקת 'ניו-יורק רוק אנסמבל', נשכר להפיק בניו-יורק עיבודים קלאסיים חדשים לחלק מן השירים, עם תזמורת של 55 נגנים; הוא לא זכה להיפגש עם חברי הלהקה בתקופת העבודה. הטכנאי ג'יימס גאת'רי, שזכה ב'גראמי' על האלבום 'החומה', היה שותף בהפקת פסקול הסרט, כולל ה'מיקס', והמשיך לעבוד עם ווטרס ופינק פלויד בשנות התשעים והאלפיים.

 

בוב אזרין
בוב אזרין - המפיק הראשי של האלבום

 

ג'יימס גאת'רי - מפיק מוסיקלי
ג'יימס גאת'רי - מפיק מוסיקלי עטור-פרסים

 

מייקל קיימן - מעבד תזמורתי
מייקל קיימן - מעבד תזמורתי מבוקש (נפטר: 13 נובמבר, 2008)

 

עיצוב חזותי ואנימציה: ג'ראלד סקארף וצוותו אחראים לכמה מן הדימויים החשובים בסרט, ביניהן: זוג הפרחים כאלגוריה על מלחמת המינים, בגידה וגירושין; מצעד הפטישים, בהשראת סמל אמיתי של מפלגה פשיסטית בשם 'החזית הלאומית' באנגליה; סצינת המשפט, בה השופט הוא למעשה 'תחת' (בהשראת משפט של דיקנס); האישה שהופכת ל'גמל שלמה' מפלצתי, כסמל של מיניות מעוותת פרי מוחו ההוזה של כוכב הסרט; מכונת החינוך ההופכת תלמידים לתולעים - רעיון חזותי מקורי שהגה סקארף הרבה לפני הפקת הסרט; נשר המלחמה הנאצי - דימוי חזק בהשראת ההפצצות על לונדון בידי חיל האוויר הגרמני; דגל אנגליה הופך לצלב מדמם - אמירה בוטה על הקזת הדם המיותרת של חיילי אנגליה, כשהדם זורם הישר אל הביוב; תרבות הצריכה כחומה בתנועה - סמל להתפשטות הקפיטליזם והמותגים במערב; תולעים - ריקבון מוסרי, כניעה לצד האפל והמפוחד של הנפש האנושית.

 

ג'ראלד סקארף, צייר ואנימטור, שנות השמונים
ג'ראלד סקארף, צייר ואנימטור, שנות השמונים

 

ג'ראלד סקארף, סוף שנות התשעים, מתוך סרט תיעודי
ג'ראלד סקארף, סוף שנות התשעים, מתוך סרט תיעודי

 

ההופעות החיות: 'החומה' עלתה על הבמה רק 29 פעמים, ב-4 ערים בארצות הברית וב-4 ערים נוספות באירופה; שבע ההופעות הראשונות התקיימו בלוס אנג'לס, בפברואר 1980; חמש הופעות נוספות - בקולוסיאום 'נאסאו' בניו יורק; שש הופעות בלונדון, באולם ארלז קורט, באוגוסט 1980; שש הופעות בגרמניה, בעיר דורטמונד, באולם ווסטפאלנהאל; ולסיום, חמש הופעות נוספות ב'ארלז קורט', למטרות צילום.
300 אלף צופים נכחו בהופעות, שגרמו לשלושת חברי הלהקה הפסדים של 600 אלף דולר; ריצ'רד רייט לא היה חבר להקה באותה תקופה, ולכן לא הפסיד כסף.
הבמאי אלן פארקר סירב להשתמש בצילומי ההופעות החיות של 'החומה', שנערכו כשנה לפני יציאת הסרט לאקרנים. חמש מתוך ההופעות התקיימו במיוחד כדי שצוות של חמש מצלמות יוכל להפיק חומרים חזותיים עבור הסרט. החומר שצולם באולם 'ארלז קורט' של לונדון בתאריכים 13-17 ביוני 1981 נגנז לדרישת פארקר, כיוון שבעיניו איכות הצילומים היתה פשוט "אסון".
ווטרס מחזיק עד היום את הצילומים המקוריים של הופעות 'החומה' באנגליה ובארה"ב, אך אין תוכניות רשמיות להוצאתן לאור. מחתרת של מעריצים מפיצה עותקים שונים של הצילומים באמצעות האינטרנט. ווטרס דחה הצעה נדיבה בסך מליון דולר מטעם אמרגן בשם לארי מגיד, להופיע עם 'החומה' באצטדיון JFK של פילדלפיה: "מופע מחאה כנגד רוק אצטדיונים לא יעלה באצטדיונים", קבע ווטרס.
בין האטרקציות במופע: מטוס קטן שהתנגש בחומה, חומה המורכבת מ-450 לבנים, בובות-ענק מתנפחות של דמויות מרכזיות (אמא, חזיר, מורה), להקה מחליפה ('סרוגייט בנד') הממחישה את השינוי שעובר כוכב הסרט ולהקתו.

 

השמטות, חיתוכים, תוספות, קיצורים: השיר "הי יו" הושמט מתוך הסרט 'החומה', לפי דרישתו של רוג'ר ווטרס (הוא מופיע כ'בונוס' בגרסת הדיוידי, באיכות בינונית ובשחור-לבן). השיר "תחזירו את הבחורים הביתה" הוארך כדי להתאים לסרט. השיר "אין דה פלש" הוקלט מחדש עם בוב גלדוף בתפקיד הזמר, כי מבחינה קולנועית זה לא נראה נכון שגלדוף יקבל את הקול של ווטרס.
השיר "אמא" הוקלט מחדש כדי להתאים להתפתחות הסרט. השירים "מחוץ לחומה" ו"ראן לייק הל" עברו קיצור כדי להתאים לעריכה. השיר "המופע חייב להימשך" הפך בחלקו לטקסט מוקרא על ידי גלדוף. השיר "מה נעשה עכשיו?" העוסק בצרכנות המודרנית, נחתך החוצה ברגע האחרון מתוך אלבום האולפן בגלל מגבלה טכנית פשוטה של תקליטי ויניל: אורך מוגבל. בסרט הוא הופיע במלואו, וגם בוצע בהופעות החיות של 'החומה'.
השיר "כשהנמרים השתחררו אל החופש" מופיע בסרט, למרות שהושמט מאלבום האולפן של 'החומה' (מגבלות אורך של תקליט ויניל); הוא הופיע באוסף 'אקוז' משנת 2001, אך רק בשנת 2004 מצא את המנוחה והנחלה כשהתווסף (בצדק) אל גרסת ה'רימסטר' של פיינל קאט, המקום המתאים ביותר עבורו. בסך הכל, 60 שעות של פילם הסתכמו ב-95 דקות של סרט, בזכות עריכתו המיומנת של גארי האמבלינג.

 

מקהלת התלמידים: טכנאי האפקטים ניק גריפית' הקליט 23 תלמידי כיתה ד' בבית הספר איזלינגטון גרין בתוך לונדון, על יד אולפני בריטניה רואו שם הוקלט פסקול הסרט. המורה אלן רדשו הסכים שכיתתו תשתתף בפרויקט לאחר שהובטחה לו בתמורה גישה חופשית אל האולפן עבור הקלטה עתידית. ההקלטה המקורית לאלבום לקחה רק 30 דקות, והפסקול כלל תריסר הכפלות של השירה המקורית. בסוף 2004 התארגו הורי התלמידים לתביעת תמלוגים בשם הילדים, שהתבססה על הטענה לפיה ההקלטה בוצעה בלי ידיעתה של מנהלת בית הספר וכמובן בלי אישור ההורים; חלק מן התלמידים קיבלו סכומי כסף צנועים. גם בסרט 'שוכפלו' התלמידים בעזרת מראות, כדי ליצור רושם של אלפי תלמידים.

 

דיויד (דייב) גילמור ושאר חברי הלהקה: הגיטריסט, הסולן והמנהיג השלישי של פינק פלויד (לאחר בארט ולאחר ווטרס) נעדר כמעט לגמרי מן המארז הכולל של הדיוידי. שמו מוזכר רק בחלק קטן מן הקרדיטים, ורוג'ר ווטרס מתייחס אליו רק במקום אחד: תפקיד הגיטרה הדומיננטי בשיר 'ראן לייק הל'. הקלידן ריצ'רד רייט, שפוטר במהלך הפקת האלבום, לא מוזכר כלל. המתופף ניק מייסון, שמילא רק חלק מתפקידי התופים (ג'ף פורקרו תופף לא מעט ב'החומה'), גם הוא לא מוזכר כלל.

 

מסר שהעביר רוג'ר ווטרס לבמאי אלן פארקר
מתוך האלבום
The Final Cut
ביקורתו של רוג'ר ווטרס: "לסרט 'החומה' חסרה דינמיקה אמיתית. הוא מתחיל לחבוט בך על הראש בעשר הדקות הראשונות, ולא מפסיק עד הסוף. אין שקט לרגע. לא הרגשתי שום אהדה כלפי הדמות הראשית, והיא לא עניינה אותי. ואם לא איכפת לך מ'פינק פלויד' כדמות, או מהטבע הטוטאליטרי של סמלי הרוקנרול, או אפילו מהאבא שמת במלחמה, אז זה סרט רע".
ווטרס הנציח את דעתו על הבמאי אלן פארקר בעטיפת האלבום 'דה פיינל קאט': צילום קטן ובו חייל המפנה את גבו למצלמה, מחזיק גלגל סרט פילם תחת זרועו, וסכין תקועה בגבו. הפירוש: ווטרס מאמין שהבמאי תקע סכין בגבו של אביו, החייל המת.

 

בונוסים: 1) סרט תיעודי של 25 דקות משנות השמונים בשם 'הצד האחר של החומה', על מאחורי הקלעים של הפקת הסרט -- חיוור ולא ממש מעניין; 2) סרט תעודה רטרוספקטיבי משנת 1999 על הפקת הסרט, כולל ראיונות עדכניים עם צוות ההפקה המקורי ושלושת המוחות -- ווטרס, פארקר, סקארף -- הרבה יותר מוצלח מקודמו; 3) גלריית תמונות של ציורי סקארף; 4) ליריקה וכתוביות בשפות שונות לפי בחירה -- חשוב ומועיל; 5) השיר "היי יו" שנחתך החוצה מופיע כאן באיכות בינונית ובשחור-לבן, עם קטעים מהפגנה אלימה של פאנקיסטים בלונדון, יחידת שוטרים מיוחדת לפיזור הפגנות, צילומים מבית-משוגעים וכמה גיחות קצרות של גלדוף.

 

הצד האחר של החומה - סרט תיעודי המצורף לדיוידי
הצד האחר של החומה - סרט תיעודי המצורף לדיוידי

 

קומנטרי (הערות אודיו בגוף הסרט): רוג'ר ווטרס וג'ראלד סקארף ניסו לספק מידע רב ככל האפשר על הסרט, אבל לא הצליחו להקיף את כל פניו. חסרונו של אלן פארקר מורגש, ורוג'ר ווטרס לא חשש להסתיר את סלידתו מן האיש. ווטרס סיפר, בין השאר, שהקטע האחרון בסרט, בו אחד הילדים מגלה בקבוק תבערה ומרוקן אותו, מהווה אמירה אופטימית על הדור הבא שלא יעסוק במלחמות ולא יתנהג כמו פינק פלויד. סקארף ניסה לדובב את ווטרס ולעתים אף הצליח להוציא ממנו תשובות מעניינות, אבל היה אפשר לנצל טוב יותר את ערוץ ה'קומנטרי' בשביל להעמיס עליו יותר מידע מהותי ופחות זכרונות אצוסיאטיביים או פרורי רכילות עוקצניים. עדיין, זו תוספת חשובה מאוד למי שכבר מכיר היטב את הסרט על כל פרטיו -- ממש כמו לשבת עם רוג'ר ווטרס בסלון ולצפות איתו בסרט.

 

ביקורת קולנועית וסיכום דיוידי:

The Wall DVD - Pink Floyd בהשוואה לגרסת הוידאו של 'החומה' משנות השמונים בפורמט VHS, גרסת הדיוידי עדיפה בכל פרמטר אפשרי. גישה נוחה לכל תתי-הפרקים, איכות תמונה חדה ובהירה, סאונד מעולה וערוץ סראונד מהנה, שלל בונוסים מחכימים ואפשרויות טקסטואליות (ליריקה ו/או כתוביות - שימושי ביותר) הופכים את הצפייה בגרסה האינטראקטיבית לחוויה עשירה במיוחד. הסרט עצמו נותר מעיק, מדכא וקשה לצפייה ממש כפי שהיה בשנת 1982. אין לו קו עלילתי ברור, והוא נע בכבדות בין זכרונות, סיוטים ופחדים במוחו של הגיבור (ספק ווטרס, ספק בארט). צדקה הזמרת קייט בוש כשאמרה על 'החומה': "אני לא מאמינה שחיים של ילד יכולים להיות כל כך מדכאים, בלי אף רגע אחד של אושר".

עם זאת, קטעי האנימציה של ג'רלד סקארף מרשימים כל פעם מחדש, וחלק ניכר מתוך הסצינות שבסרט עובד טוב גם כיום, במאה העשרים ואחת; דוגמה טובה לכך היא סצינת זוג הפרחים, שהפכה לקלאסיקה, וסצינת נשר הברזל הגרמני. האפקטים, טכניקות הצילום ועבודת התאורה עשויים היטב גם בסטנדרטים עכשוויים. זה לא מחזמר מבריק וזו לא אופרת רוק כיפית כמו 'טומי' -- זו יצירה אמנותית חדה, בוטה, אפלה ובלתי-מאוזנת שאכן שינתה את חייהם של צופים רבים בכל העולם.

לסיכום, הזעקה של הסרט 'החומה' נותרה חזקה גם היום, בעידן שלאחר התאבדות קורט קוביין והניכור התעשייתי בין קהל בדרני MTV ובין צופי הטלוויזיה הפסיביים. הסרט נותר קשה לצפייה. הוא הקדים את זמנו, וגם כיום הוא ממשיך לייצר היגדים רדיקליים וקשים לעיכול על הצדדים המושחתים והרקובים של תעשיית המוסיקה, תרבות השפע והבזבוז של המערב, הקשר בין פופולריות ובין ניצולה לרעה, הטיפול הגרוע של המדינות בסוגיית הסמים הקלים והקשים, וכמובן אדישותה של החברה המודרנית למצוקותיו של הפרט.
הציון: 9.5/10


תגובות על החומה

***

עוד על פינק פלויד

פינק פלויד - ביוגרפיה

החומה - אלבום האולפן הכפול - פינק פלויד

אנימלס - פינק פלויד

אטום הארט מאד'ר - פינק פלויד

הופעה חיה בפומפיי - ביקורת דיוידי - גרסת הבמאי

האלבום 'מדל' (Meddle) - פינק פלויד

האלבום 'מור' (More) - פינק פלויד - ביקורת בשרת העיוור

הצד האפל של הירח - פינק פלויד

דיויז'ן בל - פינק פלויד בשנות התשעים

דה פיינל קאט - פינק פלויד של רוג'ר ווטרס

הסיפור של סיד בארט - ביקורת סרט תיעודי

אומהגומה - פינק פלויד - ביקורת בשרת העיוור

האלבום Wish You Were Here משנת 1975







מה אומרים הציונים?

איך אני מחשב ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...






אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il