סימפוני-אקס בישראל

• רשימת השירים הישראלית: הלהקה לא חרגה מהסט-ליסט (set-list) הצפוי לישראל, שהיה כמעט זהה להופעות האחרונות שלה בארה''ב, מלבד ההדרן הרביעי והאחרון ('סי אוף לייז'):
  
  

  איקונוקלסט - Iconoclast (10:53) דה אנד אוף אינוסנס - The End of Innocence (5:29) דיהיומנייזד - Dehumanized (6:49) בסטרדס אוף דה מאשין - Bastards of the Machine (4:58) צ'ילדרן אוף דה פייסלס גוד - Children of a Faceless God (6:22) וון אול איז לוסט - When All is Lost (9:10) אינפרנו - Inferno - Unleash the Fire (5:33) אלקטריק מסייה - Electric Messiah (6:15) אוף סינס אנד שאדוז - Of Sins and Shadows (4:58) הדרנים איב אוף סדאקשן - Eve of Seduction (5:04) סרפטנס קיס - Serpent's Kiss (5:03) סט דה וורלד און פייר - Set the World on Fire (The Lie of Lies) (5:55) סי אוף לייז - Sea of Lies (4:18)




• סיכום מהיר וביקורת (מאת אורי ברייטמן): סימפוני-אקס נתנה הופעה סטנדרטית אך מהנה לקהל הישראלי. הסולן ראסל אלן ניהל את האירוע כמעט לבדו, כששאר חברי הלהקה נותנים לו לתקשר עם הקהל, להתמודד עם הדרישות לביצוע הקטע 'האודיסיאה' (דה אודיסי) ולהרים את הקהל על הרגליים.
  
  מופע החימום של 'איין אוף דה ארכיטקט' החל באיחור רב: 21:50 במקום 21:00 כפי שהוכרז. המופע המרכזי החל באיחור של למעלה מחצי שעה. בשירים הראשונים הסאונד של סימפוני-אקס היה בעייתי מאוד, במיוחד באיזור התופים. הסאונד תוקן בהדרגה, עם כי באופן חלקי, כפי שקורה בהופעות רבות. לאורך כל הדרך, הציל ראסל אלן את המופע עם כריזמה בימתית נדירה במקומותינו. הוא סיפר עד כמה הלהקה מתרגשת מן הביקור בישראל, וסיים את ההופעה עם 'תחרות שאגות' שפיצלה את הקהל לשני מחנות, ימין ושמאל.
  
  הגיטריסט מייקל רומיאו, שעל מהירות הנגינה שלו אי אפשר להתווכח, לא אמר מילה אחת לאורך כל המופע. חלוקת העבודה בין השניים ברורה, והצמד הוא ללא ספק הגרעין של ההרכב. הסט-ליסט קידם בצורה בוטה את האלבום האחרון (איקונוקלסט) ואת 'פרדייז לוסט', עם פירורים מאלבומים מוקדמים. הקהל תבע עוד ועוד שירים, וקיבל את 'סי אוף לייז' כקינוח אחרון. זו היתה תמורה מלאה ל-250 שקלים ששילמנו לכרטיס. אם יש לכם תמונות מההופעה, שלחו לנו במייל ונפרסם עם קרדיט.
  
  
• ביקורת מלאה (מאת אסף לוי): סימפוני-אקס הגיעה לישראל בשיא הצלחתה המסחרית, ולאו דווקא האומנותית. אך כידוע, שני סוגי ההצלחה האלו עומדים בסתירה זה לזה.
  
  כחימום, קיבל הקהל את הלהקה הישראלית-ברובה, ריין אוף דה ארכיטקט (Reign of the architect). הלהקה היא ללא ספק עוף מוזר בסצינה הישראלית: הקלידנית מגיעה אלינו מיוון, המתופף ממקסיקו, ולא פחות משלושה זמרים פוקדים את הבמה (וברוב הזמן גם את המיקרופון): וידי דולב מנהיג, תום גפן ואדוה קרמר אחריו. כתיבת קטעי שירה לשלושה קולות ששרים באופן סימולטני היא אינה דבר פשוט, וביצוע שישמע מספיק מדוייק מוגדר כמשימה מאתגרת גם עבור הרכבים ותיקים. ה"מנצח" הוא יובל קרמר, איש "עם הספר", הגיטריסט והמלחין-מפיק של ROTA.
  
  הבחירה דווקא ב-ROTA כהרכב המחמם הייתה מוצלחת. המוזיקה הפרוגרסיבית והסימפונית התאימה בהחלט לערב, והם הצליחו לשלהב את הקהל ביעילות. וידי לא הפסיק להתרוצץ על הבמה, והשילוב בין השירה של שני הסולנים המרשימים לשירה האופראית של אדוה הסולנית (אחותו של יובל) העניקו פן עוצמתי במיוחד למוזיקה. ראוי לציין שזו הופעת הבכורה של ההרכב, דבר שלא הורגש כלל.
  
  למרות העלייה המאוחרת על הבמה (איחור של 50 דקות), הקהל היה סבלני מאוד, ונרשמה התלהבות מהלהקה החדשה. להקת ROTA בחרה לבצע קאבר לשיר של להקת איידס ארת' (Iced earth) כקטע רביעי, שהיה מהותית פחות טוב מהחומר של ROTA עצמם. בלטו בעיקר השיר השלישי והחמישי (והאחרון) בהופעה, גם מבחינת הביצועים המושלמים של כל הנגנים והזמרים, וגם מבחינת החומר עצמו. יובל חלש הבמה עם מספר קטעי פרוגרסיב מעולים, וסולו אחד ארוך ויפהפה, שמעלה את הבקשה ליותר קטעי סולו שלו בשאר השירים.
  
  אחרי החימום, עלו אנשי הבמה של סימפוני-אקס, לכיוון אחרון לסאונד של כל הכלים. האורות חשכו, ואחד אחד עלו חברי ההרכב על הבמה לתשואות הקהל. איך שהתחילו הנגנים המוכשרים לנגן, ניכר היה כי הסאונד הטוב שאפיין את ROTA לא הולך להיות מנת חלקו של המופע המרכזי. הווליום הבלתי נתפס העיב על ההופעה המצויינת של סימפוני-אקס, ואילולא הייתי מגיע עם אטמי אוזניים מקצועיים, כנראה שהייתי סובל מפגיעה זמנית בחוש השמיעה. אחרון לעלות על הבמה היה ראסל אלן, בעל גרון האימים, שסגנון השירה הנקי-מלוכלך שלו הוא אות ומופת בז'אנר.
  
  סימפוני-אקס "הרביצו" כמה קטעים מהאלבום החדש, שבמהלכם ראסל לא תקשר עם הקהל יותר מדי, דבר שהשתנה מאוד בהמשך. הביצועים שלו בהופעה חיה מהממים – הוא מדוייק, עוצמתי, כריזמטי ומשלהב, אך חבל שהווליום הבלתי נתפס הפריע להאזין לו במלוא הדרו. לאחר הפתיחה, התקשורת של ראסל עם הקהל הפכה דומיננטית מאוד בין השירים ואף במהלכם, והוא היה היחיד שעשה זאת – למרות הציפיה לשמוע מילה או שתיים מהמייסד מייקל רומיאו.
  
  אבל, מה שלא עשה הפה, עשו האצבעות: מייקל הזכיר לכולם מדוע הוא נמצא בסטטוס של אגדה בעולם המטאל באופן כללי, ובעולם הגיטריסטים בפרט. הביצועים שלו על הבמה, כמו באולפן, הם פשוט בלתי נתפסים, והקלות הבלתי נסבלת בה הוא מבצע את הקטעים המורכבים כל כך היא מעוררת קנאה. יותר מכך, מספר פעמים במהלך ההופעה זרק מייקל הזריז מפרט אל עבר הקהל, תוך כדי שהוא מנגן סולו מפחיד במהירותו, ממשיך לנגן בעזרת אצבעות יד ימין, ולוקח מפרט חדש ממלאי המפרטים שהוצמדו בעוד מועד לסטנד המיקרופון שלו (בו מיעט להשתמש).
  
  הלהקה דאגה לשלב גם מהחומר הישן יותר בסט ליסט, והביצועים לשני השירים האלמותיים inferno ו-of sins and shadows היו נהדרים. במהלך ההופעה, הורמו שלטים רבים באוויר המבקשים מחברי ההרכב לנגן את היצירה 'דה אודיסי' ("The Odyssey"), מה שכמובן לא קרה. ראסל הבטיח להתחשב באיזשהו אופן בבקשה, ולבסוף הוא ומייקל נתנו לנו טעימה קטנה מהסוף של אותו שיר ארוך ומהולל, לתשואות הקהל.
  
  שתי תקריות ראויות לציון מצידו של ראסל היו, בשלב מסוים, התזת מים מבקבוקי שתיה על כל מי שהיה קרוב לבמה, ופיצול הקהל בתחרות שאגות לקראת סוף המופע. הוא חתם את העניין בבקשה מכולם לשאוג בעוצמה, תוך קריאות "!including you mother fuckers on the balcony", המיועדת לאותם מעטים שצפו בהופעה מרחוק בקומה העליונה והקטנה של ההאנגר.
  
  לסיכום, חובבי פרוג-מטאל סימפוני שפספסו את ההופעה בהאנגר 11 החמיצו מיצג מהנה ומקצועי ביותר של סימפוני-אקס וגם של להקת החימום Reign of the architect, שבהחלט היה שווה את מחיר הכרטיס. ניכר כי הלהקה אהבה מאוד את הקהל הישראלי החם, וראסל אף ציין כי הם ישובו בעתיד. אם אכן יקרה הדבר – אין ספק ששווה לחזור ולצפות בהם בשנית (סוף ביקורת מאת אסף לוי).
  
  
• לפני ואחרי: סימפוני-אקס הגיעה לישראל אחרי הופעה ב'לאוד פסטיבל', בעיר סופיה (בירת בולגריה) ב-2 ביוני, ואחרי הופעה בפסטיבל 'מטאלפסט' בקרואטיה, ב-4 ביוני. אחרי ההופעה בתל אביב, הלהקה טסה לשבדיה להופעה ביום האחרון של פסטיבל 'סווידן רוק' ב-9 ביוני. אחרי ההופעה בשבדיה, הלהקה נחה עד ספטמבר; בחודש זה מתוכננות ללהקה 6 הופעות: אחת במקסיקו ועוד חמש בארה''ב. לאחר ספטמבר, חברי הלהקה מתכוונים לכתוב חומרים חדשים. האלבום הבא מתוכנן ל-2014.
  
  
• אישור בלוח ההופעות הרשמי: ב-26 בפברואר הוסיפה הנהלת הלהקה את ישראל ללוח ההופעות באתר הרשמי שלה, וציינה במפורש שזהו הביקור הישראלי הראשון של סימפוני-אקס מאז ומעולם.
  
  
  



• מופע פותח (להקת חימום): להקת 'ריין אוף דה ארכיטקט', הרכב מטאל שהוא למעשה פרויקט בינלאומי בניהול יובל קרמר ('עמספר'). ההופעה היתה קצרה מאוד והקהל לא הכיר את השירים. גם הסאונד לא היה מספיק טוב. בכל מקרה, הלהקה צריכה לקבל מופע משלה כדי שיהיה אפשר לשפוט אותה ברצינות. הבסיסט של סימפוני-אקס, מייק לפונד, השתתף גם הוא בפרויקט בתור אורח. עמוד הפייסבוק: Reign of the Architect.



• האלבום האחרון: סיבוב ההופעות הנוכחי מתמקד באלבום האולפן השמיני של הלהקה, איקונוקלסט (Iconoclast), שיצא לאור ביוני 2011. האלבום משווק בשתי גרסאות: דיסק יחיד באורך 63 דקות המכיל 9 שירים, ודיסק כפול בגרסה מיוחדת (Special Edition) באורך כולל של 82 דקות, המכיל 12 שירים. רוב המופע מוקדש לשירים מן האלבום הזה, והשאר - מתוך האלבום 'פרדייז לוסט' משנת 2007, 'דה אודיסי' מ-2002 ואחד מתוך 'דיביין ווינגז' מ-1997.



• חברי הלהקה:
  • ראסל אלן - שירה
  • מייקל רומיאו - גיטרות
  • ג'ייסון רולו - תופים
  • מייקל פינלה - קלידים
  • מייקל לפונד - בס
  
  (כן, גם אנחנו שמנו לב שיש 3 מייקלים בלהקה. כדי להתגבר על הבעיה, בלהקה קוראים לרומיאו בשם 'מייקל', לפינלה קוראים בקיצור 'פי', ולבסיסט לפונד הם קוראים פשוט 'לפונד)
  
  
  
• הידעת? לכל חברי הלהקה יש נשים וילדים, מלבד הקלידן, מייקל (מייק) לפונד.



חברי להקת סימפוני-אקס בהרכב הנוכחי
מימין לשמאל: לפונד (בס), פינלה (קלידים), ראסל (שירה), רומיאו (גיטרה), רולו (תופים)



• ביוגרפיה מקוצרת: הגיטריסט מייקל רומיאו הקים בני-ג'רזי את הלהקה ב-1994 ביחד עם הקלידן מייקל פינלה. באלבום הבכורה שלהם, שיצא ב-1994, שר הזמר רוד טיילר. הוא הוחלף תוך חצי שנה בזמר ראסל אלן, שנותר בעמדת הסולן מאז ועד היום. אלבום הפריצה שלהם, 'דיביין ווינגס אוף טרג'די' יצא לאור ב-1997.
  
  הלחנים ועבודת הגיטרה המצויינת של רומיאו (מנהיג הלהקה), ביחד עם כישורי השירה של אלן, והרקע הקלאסי של פינלה, הם נוסחת ההצלחה של סימפוני-אקס. הלהקה היתה ידועה בשילוב המעניין בין מוסיקת הבי-מטאל ובין השפעות קלאסיות, סימפוניות וקוראליות מגוונות, למשל באך, בטהובן וסטרווינסקי.
  
  האלבום 'פרדייז לוסט' (2007) דילל את הקו הפרוגרסיבי לטובת שירים קצרים ומהודקים יותר, וזכה להצלחה מסחרית. בעקבותיה, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי ארוך. הלהקה המשיכה את הקו המסחרי גם באלבומה האחרון, איקונוקלסט, שיצא לאור ב-2011. הלהקה נמצאת בעיצומו של סיבוב ארוך מאוד, שיימשך כשנתיים.
  
  הקונספט מאחורי 'איקונוקלסט', האלבום האחרון, הוא השתלטות המכונה על האדם. מייקל לפונד אומר שהתהליך הזה כבר החל: "כשאתה הולך לארוחת ערב עם החברים שלך, כולם פשוט בוהים בטלפונים הסלולריים שלהם".




הדיסקוגרפיה המלאה של סימפוני-אקס
אלבום הבכורה Symphony X 1994	דה דמניישן גיים The Damnation Game 1995	דיביין ווינגז אוף טרג'די Divine Wings of Tragedy 1997
טוויילייט אין אולימפוס Twilight in Olympus 1998	וי - דה ניו מית'ולוגי סוויט V: The New Mythology Suite 2000	לייב און דה אדג' אוף פוראוור Live on the Edge of Forever 2001
דה אודיסי The Odyssey 2002	פרדייז לוסט Paradise Lost 2007	איקונוקלסט Iconoclast 2011




• כרטיסים: מכירה מקוונת של כרטיסים אלקטרוניים דרך אתר e-tickets במחיר 250 שקלים. המפיקים (הדרן+ICP) אמרו בתחילה שהמחירים יעלו לאחר 100 הרוכשים הראשונים, אחר כך שינו את דעתם והורידו את הכיתוב. הכרטיסים הם בעמידה (אין מקומות ישיבה), ואין מקומות מסומנים.

קישורים נוספים

 האתר הרשמי של להקת סימפוני-אקס

 עמוד הפייסבוק של סימפוני-אקס

 הדף של סימפוני-אקס באתר פרוג-ארכייבז

 ביקורת עברית על האלבום 'איקונוקלסט' של סימפוני-אקס, משנת 2011

 ביקורת עברית על האלבום V של סימפוני-אקס, משנת 2000